מה עומד בין האיחוד האירופי לכלכלה המעגלית?

כלכלה מעגלית נמצאת במרכז הדיון הכלכלי והאקדמי בשנים האחרונות וזוכה לתשומת לב רבה. מעבר של האיחוד האירופי לכלכלה מעגלית צפוי להפחית פליטות גזי חממה בכמעט 50% ולייצר תועלת כלכלית של 1.8 טריליון אירו ושני מיליון משרות חדשות  עד 2030. אבל למרות זאת, ולמרות צעדי מדיניות שאפתניים  שהאיחוד האירופי אימץ, היישום של כלכלה מעגלית בשטח עדיין מוגבל ביותר.

המידע והנתונים במחקר שבוצע ב-2017, והיה  הנרחב ביותר בתחום עד אז, מתבססים על שלושה מקורות: סקירת ספרות שכללה מיפוי וגיבוש רשימה של יותר מ-30 חסמים לכלכלה מעגלית; ראיונות עם 47 בעלי עניין מתחום הכלכלה המעגלית (ביניהם מנהלי ועובדי עסקים וחברות, קובעי מדיניות וחוקרים באוניברסיטאות ובמכוני מחקר); וסקר בין 208 עוסקים בתחום מרחבי האיחוד האירופי, מתוכם 153 מהמגזר העסקי ו-55 מהמגזר הציבורי.

הראיונות שימשו בסיס להגדרת 15 מכשולים מרכזיים למעבר לכלכלה מעגלית בארבעה תחומים: חסמים תרבותיים, חסמי שוק, חסמים רגולטוריים וחסמים טכנולוגיים. החסמים התרבותיים מכתיבים את החסמים הרגולטוריים, החסמים הרגולטוריים קובעים ומעצבים את חסמי השוק וחסמי השוק מכתיבים הרבה מהחסמים הטכנולוגיים (בעיקר כי כוחות השוק קובעים אם  ניתן לגייס מימון לטכנולוגיה מסוימת).

החסמים השונים משפיעים ומושפעים זה על זה. למשל, אם יש מחסור בנתונים אז חברות יהססו ליישם מודלים עסקיים של כלכלה מעגלית, מה שיעודד את המשך המימון המוגבל למודלים ויצמצם את הלחץ לבטל או לשנות חוקים ותקנות מעכבים. התוצאה תהיה שמוצרים ושירותים בכלכלה המעגלית עלולים להתייקר, מה שיגדיל את חוסר המודעות והעניין של הצרכנים בתחום.

השפעות מסוג זה ואינטראקציות נוספות בין ארבעת קטגוריות החסמים עלולות להביא לתגובת שרשרת שתכשיל מעבר לכלכלה מעגלית. הבנת החסמים בקטגוריות השונות והקשרים ביניהם חשובה לכן, כי היא יכולה לספק תובנות לגורמים העיקריים שמעכבים את המעבר לכלכלה מעגלית ולסייע לתכנן התערבויות ממוקדות בהתאם.

במקום הראשון: חסמים תרבותיים

העונים לסקר, יותר מ-200 בעלי ענין בתחום, כשני שליש מהם מחברות פרטיות ושליש מהמגזר הציבורי,  התבקשו לדרג את חמשת החסמים הדחופים ביותר בעיניהם למעבר לכלכלה מעגלית. מחקרים אקדמיים קודמים הדגישו בעיקר מכשולים טכנולוגיים, אך עובדי ומנהלי חברות וקובעי מדיניות שעוסקים בכלכלה מעגלית בשטח הוטרדו הרבה יותר מהחסמים התרבותיים.

החסם המשמעותי ביותר לפי הנסקרים הוא חוסר המודעות או העניין של הצרכנים. בסביבה כזאת, בה הם מעדיפים לקנות לפי טרנדים, מודל עסקי שמתבסס על ייצור מוצרים עמידים, שמחזיקים מעמד לזמן ארוך בהרבה מזה של טרנד אופנתי, לא יכול לשרוד. החסם השני הוא תרבות ארגונית הססנית. בניגוד לטענה שחברות מאמצות את הכלכלה המעגלית בצורה נרחבת, לפי תשובות הנסקרים הדיונים בנושא מוגבלים בעיקר למחלקות סביבתיות או לאחריות תאגידית וכמעט שלא מתקיימים במחלקות בעלות השפעה אמיתית על קידום התחום, כמו תפעול וכספים. מהמשתמע מהראיונות אפשר להניח שהססנות של החברות לעבור לכלכלה מעגלית קשורה לחוסר המודעות או העניין של צרכנים, כי הן מותנות להגיב לצרכן.

עסקים מדרגים תרבות ארגונית הססנית כחסם הראשון לקידום הכלכלה המעגלית, ולעומת זאת קובעי המדיניות מדרגים אותו במקום השביעי בלבד. הפער הניכר הזה נובע אולי מכך שאנשי המגזר הפרטי מזהים מכשולים בעיקר בסביבה הקרובה להם, כלומר בחברה שמעסיקה אותם, בעוד קובעי המדיניות שעוסקים בתחום במגזר הציבורי נמצאים בקשר בעיקר עם חברות שמחוייבות לכלכלה המעגלית ועם האנשים שהנושא נמצא תחת אחריותם.

חסם תרבותי נוסף, פעולה במסגרת מערכת ליניארית, נמצא במקום הרביעי בדרוג. גורמים רבים במערכת האספקה הם שמרנים שרעיון הכלכלה המעגלית זר להם, כך שגם אם החברה עצמה מעוניינת לבצע שינויים, לא בטוח שהספקים בשרשרת היצור יאפשרו לה להשתנות.  

חסמי שוק

לפי הסקר, גם חסמי שוק - תמריצים כלכליים או עלויות שהופכים את המעבר לכלכלה מעגלית לפחות כדאי  - הם משמעותיים. במקום השלישי (אחרי שני החסמים התרבותיים)  דורגו מחירים נמוכים של חומרי גלם בתוליים. הסיבה לכך היא שחומרי גלם שמופקים מחומרים חדשים (למשל פלסטיק שמיוצר מדלקי מאובנים) זולים יותר מחומרי גלם ממוחזרים, מה שמקטין את האינטרס והמוטיבציה של חברות להשתמש בהם. חסם זה קשור לחסמים התרבותיים: אם חומרים גולמיים בתוליים היו יקרים יותר, מחירי  מוצרי כלכלה מעגלית שמבוססי ם על חומרים ממוחזרים היו אטרקטביים יותר, מה שהיה יכול להעלות את הענין והמודעות של הצרכנים בהם ולצמצם את המכשול של פעולה במערכת ליניארית.

חסם שוק נוסף, עלויות השקעה מראש גבוהות, נמצא במקום החמישי. רבים ממי שענו לסקר מאמינים שדרושה השקעה גבוהה במחקר ופיתוח כדי לעבור לכלכלה מעגלית. החברות הראשונות שיעשו זאת עלולות להפסיד, אולם אלו שיכנסו בשלב מתקדם יותר, כשיש בשוק מודלים שהן יכולות לחקות, יצליחו להרוויח. לכן כל חברה מחכה שאחרות ירימו את הכפפה. אבל כיוון שהחסם של מימון מוגבל למודלים עסקיים מעגליים נמצא בסקר במקום העשירי, נראה שלמעשה מדובר בסימפטום נוסף של תרבות ארגונית מהוססת,  כך שחסם הצורך בהשקעה גבוהה במחקר ופיתוח נראה כלא יותר מתירוץ לפסילת יוזמות לכלכלה מעגלית בחברות שמלכתחילה לא נוטות להכנס לתחום.

משמעותיים פחות: חסמים רגולטוריים וטכנולוגיים

במחקרים אקדמיים קודמים חסמים רגולטוריים דורגו במקום השני מבחינת חשיבות, מיד אחרי חסמים טכנולוגיים. אבל אנשי העסקים וקובעי המדיניות שענו לסקר לא דרגו אף חסם רגולטורי בין חמשת המכשולים העיקריים. החסם הרגולטורי המשמעותי ביותר שזוהה דורג שביעי, והוא חוקים ותקנות שמטילים הגבלות על ייצור או שינוע של חומרים או מוצרים. למשל, חברה שמעוניינת למחזר בקליט (סוג של פלסטיק) אך הגוף שמסוגל לעשות זאת נמצא במדינה אחרת, והחברה לא יכולה יכולה לבצע את המחזור כי  החוק אוסר להעביר את החומר, שנחשב פסולת, מעבר לגבול.

כיוון שהאיחוד האירופי הכריז על העדפה למדיניות המעודדת כלכלה מעגלית כבר ב- 2015, בהחלט ייתכן שחסמים רגולטוריים רבים כבר הוסרו או תוקנו. מצד שני, חסמי השוק שזוהו לא נפתרו או הוקלו בעזרת התערבות ממשלתית. העלות הנמוכה של חומרי גלם חדשים, למשל, קשורה בין השאר בסבסוד ממשלתי של האנרגיה שמשמשת לייצור שלהם. כלומר, המדיניות למעשה תומכת בתהליך הליניארי הקיים במקום  לחזק הפצה ושימוש בחומרים ממוחזרים. לעומת זאת, מדיניות תומכת יכולה להיות תמיכה כספית במודלים מעגליים, או כמו שהציעה Alliance 90/The Greens, המפלגה גרמנית לאיכות הסביבה, להוריד את המע"מ על עבודות תיקון של מוצרים אלקטרוניים מ-19% ל-7% כדי להפוך את התיקונים  לאטרקטיביים יותר.

במחקרים קודמים חסמים טכנולוגיים נתפסו כאתגר המשמעותי ביותר במעבר לכלכלה מעגלית. אבל בעיני העוסקים בתחום ארבעת החסמים הטכולוגיים שזוהו לא נכנסו לחמשת החסמים הדחופים ביותר. לפי המרואיינים "יש לנו את הטכנולוגיה". החסם היכולת לספק מוצרים מחודשים באיכות גבוהה נמצא במקום האחרון ברשימה.

זיהוי המחסומים העיקריים למעבר לכלכלה מעגלית וניתוח של תגובות השרשרת ביניהם מצביעים על שלוש מסקנות מרכזיות. ראשית, קשה ומורכב להחליף את המערכת הכלכלית הליניארית שעליה אנחנו מתבססים כיום בכלכלה מעגלית. שנית, קיים  פער בין הרצון המוצהר של מעצבי המדיניות לקדם את הכלכלה המעגלית לבין היישום בפועל. הפער הזה מתבטא בין השאר בניתוב עיקר ההתערבויות וההשקעות להתמודדות עם מחסומים טכנולוגיים, שלפי העוסקים בתחום אינם החסמים המרכזיים למעבר.

המסקנה השלישית היא שכיום כלכלה מעגלית היא רעיון פופולארי בעיקר בקרב אנשי מקצוע שעוסקים בקיימות, וכדי להחדיר אותו למיינסטרים יש צורך באסטרטגיות התערבות חדשות. הממשלות חייבות להיות שחקניות מפתח בתהליך כי רק הן יכולות וחייבות להתמודד עם חסמי השוק המרכזיים: התמודדות עם חומרי גלם בתוליים זולים שהופכים את העבודה עם חומרים ממוחזרים ללא כדאית ועלויות השקעה מראש גבוהות שמרתיעות חברות מלהיכנס לתחום. שינוי משמעותי במצב השוק יכול לסייע להתגבר על המחסומים התרבותיים, שלפי הסקר הם המשמעותיים ביותר למעבר לכלכלה מעגלית.