האופנה המהירה מבוססת על ייצור זול, צריכת יתר וזמן שימוש קצר במיוחד בפריטים. ההצלחה העולמית שלה הגדילה את ההשפעות הסביבתיות של תעשיית הטקסטיל לממדים קטסטרופליים, בין השאר שימוש ב-79 טריליון ליטר מים וייצור של 92 מיליון טונות של פסולת מידי שנה. הפיתרון? חזרה לאופנה איטית.
אופנה מהירה היא מודל עסקי שהתפתח בעשורים האחרונים המתבסס על ייצור מבחר גדול של פריטים טרנדיים במחיר זול, שמאפשר לצרכנים קנייה אימפולסיבית וצריכה חוזרת. למחיר הזול הזה יש יתרונות - ההוצאה הממוצעת על ביגוד והנעלה באיחוד האירופי ירדה מכ-30% מהוצאות משק הבית בשנות ה-50 במאה הקודמת לכ-5% ב-2020, למרות עלייה במספר הפריטים הנרכשים. אולם לגידול בענף (מידי שנה מיוצרים כ-62 מיליון טון של ביגוד ונעליים - נתון שצפוי לעלות לכ-103 מיליון טון עד שנת 2030) ולזמן השימוש הקצר בפריטים (הצרכן הממוצע בארה״ב קונה בגד חדש כל 5.5 ימים) השפעות סביבתיות בממדים קטסטרופליים.
שרשרת האספקה של תעשיית האופנה המהירה משתרעת מסביב לעולם כך שכל שלב מתבצע במקום אחר, ולא נדיר שפריטים עוברים אלפי קילומטר במהלך הייצור וההרכבה. שלבי הייצור המורכבים והמתוחכמים יותר, כמו עיצוב ושיווק, מתבצעים לרוב במדינות המפותחות, בצפון הגלובלי. הייצור הפיזי מתבצע בדרך כלל במדינות מתפתחות (לרוב באסיה או באפריקה) בהן הייצור וכוח העבודה זולים יותר, כך שעיקר ההשלכות החברתיות והסביבתיות הוא על הדרום הגלובלי. הניתוק הזה בין השלבי התעשייה וחוסר תקשורת ישירה ביניהם מבזבז משאבים וגם לשינוע בין השלבים השונים יש עלות סביבתית משמעותית. בעבר, השינוע של רוב המוצרים בתחום היה בתובלה ימית, אבל בעקבות הצמיחה של אתרי אינטרנט שמבטיחים אספקה מהירה, כיום המשלוח אל הצרכן מתבצע לעתים קרובות בתובלה אווירית, מה שמגדיל מאד את פליטות הפחמן.
שימוש במים
תעשיית האופנה משתמשת בכמויות עצומות של מים: כ-79 מיליארד מטרים מעוקבים ב-2015 מתוך הצריכה העולמית השנתית הכוללת של כ-4 טריליון מטרים מעוקבים. מרבית המים האלה נצרכים לגידול כותנה ולתהליכים בייצור הטקסטיל כמו צביעה וגימור. בפריטים כמו מכנסי ג'ינס וחולצות טי כ-90% מהמים שנצרכו לייצור קשורים בגידול הכותנה, שמתבצע בעיקר במדינות המתפתחות, כך שההשפעות השליליות מתרכזות במאגרי המים המקומיים. לפי דוחות בנושא, תעשיות הטקסטיל והאופנה מקושרות ל-7% מאובדן מי התהום והשתייה העולמי, שמתבטאים בעיקר באזורים שנמצאים במחסור במים בסין ובהודו. השפעה נוספת היא זיהום מקורות מים בגלל שפכים כימיקליים או תהליכים בייצור. בקמבודיה, לדוגמה, תעשיית האופנה אחראית לכ-60% מזיהום מקורות המים.
טביעת-רגל פחמנית
לפי דיווח הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים תעשיית הטקסטיל מייצרת כ-10% מפליטות גזי החממה העולמיות. לפי אומדנים שמרניים יותר, התעשייה מייצרת כ-4 ג'יגה-טון שווה ערך פחמן דו חמצני, שכשחמישית מהם נובעים רק מייצור הנעלה. אומדנים אלו לא לוקחים בחשבון את הפליטות משלב השימוש, שכוללים שינוע מהקימעונאי לצרכן וכביסות – שלב שלפי חלק מהמחקרים יכול להגיע לכ-14% מטביעת הרגל הסביבתית של הבגד.
רוב פליטות הפחמן בתעשיית הטקסטיל והאופנה מגיעות משימוש באנרגיה, ולכן כמות הפליטות מושפעת מאוד מתהליך הייצור של חומרי הגלם ושל הפריטים ומאופן הפקת האנרגיה במדינה בה מתרחש התהליך או השלב. כך, למשל, לסיבים טבעיים יש בדרך כלל טביעת רגל פחמנית נמוכה מזו של סיבים סינתטיים. גידול כותנה רגילה מייצר פי 3.5 פליטות מגידול כותנה אורגנית, וגידול של כותנה אורגנית בהודו יוצר פי שניים פליטות מגידולה בארה״ב כך שריכוז שלבי הייצור המזהמים במדינות מתפתחות מגדיל את הפליטות שלהן.
שימוש בכימיקלים מסוכנים
שימוש בכימיקלים מתבצע לאורך כל שרשרת הייצור: הם חומר הבסיס לייצור סיבים סינתטיים, דשנים וחומרי הדברה כחלק מגידול הכותנה וכימיקלים המשמשים בתהליכי העיבוד והייצור של הפריטים עצמם. חומרי ההדברה נקשרו לשורה ארוכה של תופעות בריאותיות קשות ולמוות. הם גם אחראים לנזק סביבתי נרחב כי הם מחלחלים לקרקעות, מרעילים אותן ופוגעים במיקרו-אורגניזמים, בצמחים ובחרקים. גם פעולות כמו טווייה, אריגה ותהליכי עיבוד כוללות שימוש בכימיקלים, בין השאר חומרי סיכה, ממיסים, חומרי הלבנה ומרככים. לפי מחקר שוודי שבחן 2,450 כימיקלים שונים שנעשה בהם שימוש בתעשיית הטקסטיל, כ-10% מהחומרים האלה מסכנים את בריאות האדם ו-5% מהווים סיכון משמעותי לסביבה.
פסולת טקסטיל
פסולת טרום צריכה או פסולת ייצור- נוצרת בזמן ייצור הטקסטיל והפריטים וכוללת סיבים, חוטים ובעיקר בדים. הערכות של כמות הפסולת הזו נעות בין 30-10% מסך חומרי הייצור, תלוי בפריט, בעיצוב, בהדפס ובאי דיוקים וטעויות בזמן הייצור והרכבת הפריטים. פסולת טרום צריכה כוללת גם כמויות גדולות של בגדים חדשים שלא נלבשו מעולם (deadstock), בין אם כיוון שהם לא נמכרו או כיוון שהם הוחזרו לאחר הקניה, תופעה שכיחה ברכישות אופנה באינטרנט.
פסולת שאחרי הצריכה - פריטים שנרכשו ונזרקו. ב-2012 יוצרו ברחבי העולם כ-150 מיליארד פריטי לבוש, שכ-60% מהם הושלכו שנים ספורות אחר כך. זמן השימוש הממוצע של פריטים כמו חולצות טי, חולצות פולו ומכנסיים הוא כ-3 עד 3.5 שנים, ובשילוב הצריכה המוגברת המשמעות היא הגדלה משמעותית של פסולת טקסטיל שמהווה כיום כ-22% מסך הפסולת העולמית. הגידול הדרמטי באופנה המהירה והעליה בהקפי הייצור והצריכה הביאו לעלייה בכמות פסולת הטקסטיל. בעבר אופן הטיפול המרכזי של מדינות מערביות בתחום היה יצוא הפסולת זאת למדינות מתפתחות, בעיקר באפריקה, אך כיוםמדינות מתפתחות רבות אוסרות על כך, בין אם כדי להגן על הייצור המקומי (כמו בטורקיה ובסין) או בגלל שווקים שכבר מוצפים בטקסטיל יד שניה (כמו בחלקים נרחבים באפריקה).
מיחזור טקסטיל אינו נפוץ, ופחות מאחוז אחד מסך הייצור ממוחזר בלולאה סגורה (Closed-loop recycling – מיחזור לשימוש באיכות זהה או דומה). חלק מהטקסטיל אובד במהלך האיסוף והעיבוד, ורובו עובר שינמוך, כלומר משמש לייצור מוצרים אחרים בעלי ערך נמוך יותר כמו חומרי בידוד, מטליות ומילוי מזרונים. שיעור איסוף הטקסטיל והמיחזור משתנה מאד בין מדינות, ולרוב לא נמדד יחסית לשיעור הצריכה כך שכדי לשפר את המצב יש צורך לא רק במערכת איסוף ומיחזור יעילה יותר, אלא גם בהאטה משמעותית בקצב הייצור וצריכת הבגדים.
איך משנים פרדיגמה
ההיגיון העסקי הנוכחי במגזר האופנה מבוסס על תהליך ייצור מהיר, איכות מוצר נמוכה, חיי מוצר קצרים וגידול תמידי במכירות. התוצאה של ההגיון הזה היא תעשייה בעלת השפעות סביבתיות שליליות אדירות שכוללות שימוש יתר במים, אנרגיה וכימיקלים מזהמים, פליטת פחמן וייצור פסולת. השינוי הנדרש הוא איפוא לא רק בתהליכי הייצור אלא גם בסדרי הגודל ובקצב התעשייה, מה שמחייב שינוי גם בתפיסות הצריכה, בחקיקה וברגולציה ובמודלים העסקיים. לשם כך דרושים מעורבות ופעולה משותפת של כל בעלי העניין - תעשיית הטקסטיל, עסקי האופנה, הצרכנים וקובעי המדיניות – לפיתוח פרדיגמה חדשה של אופנה איטית שתתבסס על העקרונות הבאים.
גבולות לצמיחה. הניסיון לצמצם את ההשפעות הסביבתיות השליליות של תעשיית האופנה ולהפוך אותה לבת קיימא חסרי משמעות מול הגידול בצריכה, שגורר גידול בייצור. מה שנחוץ הוא מעבר לאי-צמיחה של תעשיית האופנה, כלומר הגבלה מתוכננת של נפח הייצור. למרות שכבר היום קיימים בעולם מספיק בגדים עבור ששת הדורות הבאים, מעבר לתעשיית אופנה פוסט-צמיחה הוא אתגר מורכב שדורש התייחסות לגורמים תרבותיים, פסיכולוגיים וחברתיים.
במצב הנוכחי, הקטנת או מיתון כמויות וקצב הייצור נוגדות כמובן את האינטרסים הכלכליים של תעשיית האופנה עצמה. ואכן, התחזיות לעתיד מתוך התעשייה מבוססות על הנחות של ניצול משאבים וצמיחה בלתי מוגבלים, ולא לוקחות בחשבון גבולות פלנטריים, ובמיוחד את הסופיות של משאבים וכמויות הפסולת שנוצרות משימוש בשיטות הנוכחיות. אבל יש קושי משמעותי לקבוע את חלקן ההוגן של חברות או מדינות בסביבה עסקית גלובלית פתוחה. מדינות מתפתחות רבות, למשל פקיסטן והודו, תלויות בענפי הטקסטיל, הביגוד וההנעלה, והפחתת או הפסקת היצור עלולות לגרור בעיות חברתיות וכלכליות חמורות. ברור גם שהשינוי חייב לכלול לא רק את התעשייה עצמה, אלא גם חיסול של התפיסה הצרכנית לפיה שופינג - קנית אופנה מהירה - הוא תחביב או בידור זול שאין לו השלכות.
לכן יש צורך לפתח מודלים חלופיים של אופנה איטית, עמידה ואיכותית יותר: האטה בייצור, התבססות על יציבות העסקים, התמקדות באיכות פריטים משופרת וייצור כמויות קטנות של מוצרים בעלי מחזור חיים ארוך יותר. אחריות יצרנים מורחבת, בה יצרנים ויבואנים אחראים על סילוק ומחזור המוצרים, תיצור אצלם אינטרס לייצר או לייבא כמויות פריטים מדויקות יותר כדי לצמצם את עודף הייצור.
מעבר לכלכלה מעגלית. המודל הכלכלי השכיח כיום הוא 'לקחת-לייצר-לזרוק' ('take-make-waste'). במקומו יש לקדם מודל של שימוש בחומרים לאורך זמן רב ככל האפשר. בין הדרכים לעשות זאת: הגדלת שביעות הרצון של הצרכנים, שיפור הקשר והנאמנות שלהם ליצרנים, וגם פיתוח מודלים אלטרנטיביים של בעלות ושימוש שיחייבו גישה עסקית חדשה ליצירת רווח, כמו השכרת בגדים, מכירות יד שנייה, או השאלה והלוואה.
יישום של שיטות מיחזור קיימות ופיתוח טכנולוגיות חדשות יאפשרו מיון ומיחזור אפקטיביים ויעילים יותר והפחתת הצורך בייצור טקסטיל חדש. תעשיית אופנה מעגלית תתאפיין בעיצוב וייצור בדים ופריטים בעלי מחזור חיים ארוך המתאימים למיחזור, והתחשבות במחזור החיים המלא של כל פריט, כולל הפסולת שהוא יוצר.
הבעיות בתעשיית האופנה המהירה והפתרונות שהוצעו מחייבים שינוי משמעותי ומורכב שמצריך מעורבות ושיתוף פעולה של בעלי הענין עם אינטרסים שונים ולעתים סותרים. אבל ההשלכות הסביבתיות של המצב הקיים הרסניות מידי כדי להמשיך בעסקים כרגיל. אופנה איטית היא הדרך האחראית היחידה קדימה.