אחד הפתרונות שמוזכרים בנוגע למשבר האקלים ידוע גם בשם ׳פליטות שליליות׳. מדובר בתהליכים של סילוק פחמן דו חמצני מהאטמוספירה, שיכולים לסייע בהתמודדות עם משבר האקלים. האם מדובר בפתרון שיציל אותנו או תקוות שווא?
סילוק גזי חממה (Greenhouse Gas Removal) , או בקיצור GGR, הידוע גם בשם פליטות שליליות ((Negative Emissions Technologies הם תהליכים של סילוק פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה. GGR מתחלקים לשלוש קטגוריות: פתרונות מבוססי טבע כמו ייעור ושיפור תהליכים טבעיים לקליטת פחמן דו-חמצני ואחסונו באדמה, טכנולוגיות ללכידת פחמן ישירות מהאוויר (Direct Air Capture with Carbon Storage) וטכנולוגיות ללכידת פחמן מהאטמוספרה ולאגירתו לצרכי הפקת אנרגיה ביולוגית (Bioenergy with Carbon Capture and Storage).
התרומה הפוטנציאלית העיקרית של פליטות שליליות היא בהגעה ל"נטו-אפס פליטות" (Emissions Zero Net), כלומר לאיזון בין גזי החממה הנקלטים באטמוספירה ואלו המסולקים ממנה. הפליטות השליליות, ככל שתהפוכנה לזמינות ולנפוצות, תוכלנה להגדיל את המאסה הקריטית של גזי החממה הנשאבים מהאטמוספירה. ההגעה לנטו-אפס פליטות היא בעלת חשיבות קרדינלית. הסיבה המרכזית לכך היא שלעולם לא נוכל לצמצם את כלל פליטות הפחמן לאפס כי ישנן תעשיות בהן לא ניתן להפחית את היקף הפליטות בשל התלות שלהן בייצור מזהם. היכולת לייצר פליטות שליליות ולהתקזז עם אותן פליטות הפחמן שאין באפשרותנו לצמצם תאפשר לאנושות לשמור על איזון.
פליטות שליליות והגעה לנטו-אפס פליטות הם חלק מרכזי מהאסטרטגיה העולמית להתמודדות עם משבר האקלים. בהסכם פריז שהתקבל במהלך התכנסות ועידת האקלים של האו"ם ב-2015 נקבע שיש להגביל את עליית הטמפרטורה בכדור הארץ ל-1.5 מעלות. כמעט כל התרחישים להפחתת פליטות בהתאם ליעד זה כוללים היעזרות בפליטות שליליות. בעקבות הסכם פריז החליטו מדינות רבות, ביניהן בריטניה, צרפת ושוודיה, לעגן בחוק יעד לאומי של נטו-אפס פליטות. מדינות אחרות כמו סין ודרום קוריאה לא עיגנו יעד זה בחוק, אך הכריזו כי גם הן חותרות ליישומו.
פליטות שליליות - בעיה או פתרון?
טכנולוגיות הפליטות השליליות זכו לפופולריות במאה ה-21 משתי סיבות. ראשית, תחזיות על פי המודלים המובילים בתחום קובעות שהן תוכלנה לאפשר לעמוד ביעדי סביבה ארוכי טווח תוך צמצום העלויות בהווה (במונחים של ערך נוכחי). שנית, הרעיון של פליטות שליליות מאפשר גמישות במסגרת מדיניות אקלים שתאפשר עמידה ביעדים סביבתיים מבלי לזעזע את הכלכלה או לפגוע בתעשיות התלויות בתהליכי ייצור מזהמים.
הצורך במדיניות אקלים גמישה עלה בהסכם פריז, כמו גם באמנת קיוטו המחייבת את המדינות המפותחות להפחית את הפליטה המשותפת של גזי חממה בשיעור של 5.2% יחסית לשיעור שנמדד ב-1990. צורך זה מתייחס לשאלות: ׳מה׳, ׳מתי׳ ו׳היכן' ניתן לצמצם פליטות גזי חממה? פליטות שליליות מאפשרות גמישות במענים לשלוש השאלות. לדוגמא:
״מה״ - פליטות שליליות יכולות לפצות על קשיים בצמצום פליטות בתעשיות כמו חקלאות (N2O) או פסולת (NH4).
״מתי״ - פליטות שליליות מאפשרות חריגה מתקציב הפליטות (כמות הפליטות שהוגדרו מותרות לתקופה מסוימת) בהנחה שניתן יהיה ל״החזיר את החוב״ בהמשך.
״היכן״ - ניתן לפרוס טכנולוגיות המקדמות פליטות שליליות במקומות שאינם בהכרח מקור לפליטות מזהמות ובכך לקזז פליטות ממקורות שונים במקומות שונים.
הגמישות המתוארת הופכת את טכנולוגיות הפליטות השליליות לרלוונטיות במיוחד עבור מערכות סחר בפחמן. כדי להבין מדוע, נסקור בקצרה כיצד פועלות מערכות סחר בפחמן או שווקי פחמן. מדינות שחתמו על אמנת קיוטו קיבלו על עצמן יעדים להפחתת פליטות. לכל מדינה הוגדרה מכסה לכמות הפליטות המותרת לה לתקופת זמן קצובה. המכסה מחולקת לפי יחידות פליטה (Assigned Amount Units), כשכל יחידה שווה לטון CO2.
כחלק מהאמנה הותר סחר בפליטות. כלומר, מדינה שיש לה יתרות פליטה, כלומר שפלטה פחות מהמכסה שהותרה לה, יכולה למכור את היתרות העודפות למדינות שהיקף הפליטות שלהן גבוה מהמכסה המותרת להן. כך, למעשה, פליטות הפכו למוצר שניתן לסחור בו. פחמן הוא גז החממה העיקרי שמתמקדים בו, ולכן השוק נקרא ״שוק פחמן״. עם זאת, כחלק ממערכת הסחר ניתן לסחור ביחידות של גזי חממה נוספים. ההנחה הרווחת היא כי מאחר שטכנולוגיות פליטות שליליות יכולות לאפשר מרחב תמרון לחברות ולגופים שמעוניינים לחרוג ממכסת הפליטות המותרת להם, יהיה להם אינטרס להשקיע בפיתוח ומחקר טכנולוגיות שיקודמו באופן פרטי במסגרת שווקי הפחמן.
מה הבעיה עם פליטות שליליות?
קיימים מספר אתגרים בכל הנוגע לפליטות שליליות, ובמיוחד בשילובן בשווקי הפחמן. ראשית, מבחינה מוסרית עצם האפשרות העתידית של סילוק גזי חממה מהאטמוספירה דוחה או מייתר את הרצון לפעול בדחיפות לצמצום פליטות בהווה. אפשרות זו מתמרצת הימנעות מנקיטת צעדים לא פופולריים מבחינה פוליטית לצמצום פליטות. שנית, עוד לא ברור אם ניתן להשתמש בטכנולוגיות בפריסה רחבה, וגם אם יש לכך היתכנות, מה תהיינה ההשלכות הסביבתיות של פריסה כזו. למשל, מהי כמות האנרגיה הנדרשת לתפעול מערכות אלו? או כיצד אחסון פחמן בקרקע ישפיע על קרקעות או על המגוון הביולוגי? שלישית, קיים חשש באחסון הפחמן הדו-חמצני בשל אפשרות לדליפה. מאתגרים אלו נגזרים שלושה סיכונים מרכזיים:
1. פתרון קל
עולה חשש שעצם הרעיון של פליטות שליליות ייתפס על-ידי מקבלי החלטות כתחליף לנקיטת צעדים קצרי טווח להפחתת פליטות, שגם כך אינם פופולריים במיוחד. בתרחיש זה תיפגע המוטיבציה לנקוט בצעדי מדיניות להפחתת פליטות, והסיכוי לעמוד ביעדים שנקבעו בהסכם פריז יפחת.
לדוגמא, מדינות G-20 רבות קבעו יעדי נטו-אפס לשנת 2050. עם זאת, לא ברור עד כמה הן הסתמכו על האפשרות של פליטות שליליות וטכנולוגיות GGR בקביעת היעדים. כך, למשל, חמש מדינות שיחדיו אחראיות ל-28% מהיקף הפליטות העולמי קבעו יעדי ביניים (עד שנת 2030) שחורגים ב-25%-95% מהנדרש כדי להגיע לאפס פליטות עד 2050. מכאן ניתן להניח כי הן מסתמכות על טכנולוגיות פליטות שליליות כדרך לעמוד ביעד. במקביל, הפתרון של פליטות שליליות עלול לתת לגיטימציה לתעשיות המסתמכות על ייצור מזהם להמשיך לפלוט גזי חממה בהנחה שניתן יהיה להשתמש בטכנולוגיות GGR בעתיד כדי לקזז את הפליטות בהווה.
לפיכך עלול להיווצר מצב בו לא רק שלא מפחיתים את היקף הפליטות, אלא אף מגדילים אותו. כל זאת כי כיום עדיין אין טכנולוגיות פליטות שליליות שפועלות בקנה מידה גדול, וקשה להעריך עד כמה ניתן יהיה להסתמך עליהן בעתיד. סיכון זה מגובה במחקרים מתחום הכלכלה ההתנהגותית. מחקר שנערך בארה"ב מצא כי כאשר הוצגה לאנשים האפשרות של סילוק גזי חממה, הם תפסו את משבר האקלים כפחות מסוכן, ותמיכתם בצעדי מדיניות להפחתת פליטות פחתה באופן ישיר. לשם הדגמה, ניתן לראות בתרשים מס' 1 תמונה אלטרנטיבית של צמצום הפליטה לולא הייתה לנו ההבטחה המושכת של ה-BECCS (אחת מהטכנולוגיות המבטיחות בגזרת ה‑GGR).

מכאן, שהסתמכות על פתרון עתידי בזמן שממשיכים לפלוט גזי חממה בהיקף גדול יכול להוביל לעליית טמפרטורות שאין ממנה דרך חזרה.
2. יישום יקר וצורך בהשקעה ראשונית
נכון להיום טכנולוגיות פליטות שליליות הן יקרות ביחס לפתרונות קצרי טווח אחרים, ולכן השימוש בהן נמוך. הסיבה העיקרית לכך היא ששווקי פחמן פועלים כשוק חופשי המכוון למקסום רווחים, וככזה חברות אינן מתמקדות במחקר ובפיתוח טכנולוגיות עתידיות שעוד רחוקות משלב רווחי. לכן דרוש סיוע כספי וליווי ממשלתי בשלבים הראשונים כדי להפוך את הטכנולוגיות לאמינות, זמינות וזולות.
3. השפעות שליליות על שווקי פחמן בהווה
הכללת טכנולוגיות פליטות שליליות כחלק משווקי הפחמן עלולה להוביל לירידה חדה במחיר ההיתרים לפליטות גזי חממה. מדינות מזהמות יכולות ליישם את הטכנולוגיות במקום לרכוש היתרים ממדינות שאינן מזהמות כדי לעמוד ביעדים. במצב זה, היצע ההיתרים לפליטת פחמן יהיה גבוה מהביקוש ועל כן תחול ירידת מחירים שתהפוך את תמחור הפחמן ללא אפקטיבי ואת המשך השימוש באנרגיות מזהמות לכדאי מבחינה כלכלית.
פליטות שליליות הן טכנולוגיות שצפויות להגיע רק בעתיד, ועל כן לא ניתן להביא דוגמא מהעבר להמחיש את השלכות הכללתן בשוק הפחמן. יחד עם זאת, בתחילת העשור הקודם ניו זילנד המחישה בעקיפין את משמעותה של צניחה דרמטית במחיר היתרי הפליטות.
שוק הפחמן הניו-זילנדי (New Zealand Emission Trading Scheme) הושק בשנת 2011 ומיד לאחר מכן חווה עודף היצע של היתרים. העודף נגרם כתוצאה מירידה בהיקף הפליטות במדינה ומחיבורו של השוק המקומי לשווקי הפחמן בעולם ללא הגבלה על כמות ההיתרים שמותר לגוף או חברה לרכוש מחוץ לניו זילנד. עודף ההיצע הזה הוביל לקריסת מחיר ההיתרים מ-$20 במאי 2011 ל-$2 במאי 2013, וכתוצאה נוצר לחברות ניו זילנדיות תמריץ להגדיל את היקף הפליטות שלהן. רק כאשר בחרה ניו זילנד להתנתק משווקי הפחמן הבינלאומיים עלו המחירים בחזרה לרמה המתמרצת באופן אפקטיבי את הפחתת פליטות.

כיצד ניתן לחבר בין שווקי הפחמן לפליטות שליליות בצורה אחראית?
לאור האתגרים והסיכונים המצוינים לעיל, חשוב ליישם צעדי מדיניות שיתמכו בטכנולוגיות פליטות שליליות בצורה שלוקחת בחשבון את הסיכונים ואינם חותרים תחת מאמצים אחרים לצמצום פליטות. כיצד ניתן לעשות זאת?
1. להגדיר יעדים ספציפיים לפליטות שליליות
היעדים לפליטות שליליות צריכים להיקבע באופן בלתי תלוי מהיעדים לצמצום פליטות. הפרדה תמנע מלכתחילה שפליטות שליליות יבואו על חשבון צמצום פליטות. לחילופין ניתן לתמוך ביעדי נטו-אפס על-ידי יישום מדיניות שאפתנית לצמצום פליטות בטווח הקצר, שקיפות בנוגע לתוכנית לעמידה ביעדים, ווידוא מעקב ודיווח ראויים בנוגע למבלעי פחמן (Carbon sinks). בדרך זו ניתן יהיה לחשב את הקיזוז הנחוץ בין פליטות שליליות לפליטות חיוביות באופן אפקטיבי ויעיל.
באשר לסיכון של ירידה חדה במחירי הפליטות, יש ליצור שוק נפרד לפליטות שליליות שיבטיח שטכנולוגיות GGR זולות לא יפעילו לחץ כלפי מטה על מחירי שוק הפחמן. אפילו בעתיד, כשטכנולוגיות פליטות שליליות תהיינה יעילות ובשלות, חשוב יהיה להגדיר מגבלות כדי למנוע צניחה במחירי ההיתרים וצמצום פליטות.
2. מענה לבעיית ההשקעה הראשונית
בכל הנוגע למחקר ולפיתוח של טכנולוגיות פליטות שליליות ולהורדת עלויות נדרשת מערכת תמריצים ממשלתית שאינה מסתמכת על שוק חופשי בסחר בפליטות פחמן. לפני שמכלילים טכנולוגיות GGR בשוק הפחמן, יש לייסד מנגנונים שיתמכו בפיתוח הטכנולוגיות תוך התמקדות בהבטחת פיתוח חסכוני, אמין ושניתן להרחבה. את התמיכה יש למקד בפיילוטים ובתצוגות תכלית.