היקף שטחי הביצות העולמי נמצא בירידה וזוהי בעיה שיש להתייחס אליה ברצינות. מדוע ביצות חשובות לחיינו, מדוע הכלים הקיימים אינם עומדים במבחן התוצאה וכיצד ניתן להתמודד עם בעיה זו בצורה יעילה.
היקף שטחי הביצות העולמי נמצא בירידה. למעשה, מרבית השטחים האלה כבר אבדו כתוצאה מהסבתם לחקלאות והתרחבות עירונית ותעשייתית. אך מדוע זו בעיה? הסיבה היא ששטחי ביצות מייצרים תועלת רבה לסביבה ולבני האדם, כחלק ממה שנקרא שירותי מערכות אקולוגיות. שירותי מערכות אקולוגיות מתייחסים לתהליכים ולרכיבים במערכות האקולוגיות המשפיעים באופן ישיר או עקיף על רווחת האדם, החל מאספקת מזון ומים דרך הדברה ביולוגית ועד שהייה בחיק הטבע. מאחר שמדובר בשירותים מהם בני אדם מפיקים תועלת, יש להכיר בערך הכלכלי שלהם ולגלם את היעלמותם התיאורטית בפיצוי כספי.
שטחי ביצות ברחבי העולם מספקים שירותים בשווי המוערך ב-47.7 טריליון דולר בשנה. הם מסייעים בטיהור מים, בקיבוע רמות פחמן (לכידת פחמן מהאטמוספירה ואגירתו), הגנה מפני הצפות, שמירה על המגוון הביולוגי, ושימור הערכים התרבותיים של התושבים החיים בקרבתם. כל היתרונות האלו יכולים לתרום באופן משמעותי לעמידה ביעדים שהוגדרו על-ידי האו״ם להתמודדות עם משבר האקלים. לאור חשיבות הביצות, התחדדה ההבנה שיש להגן עליהן ובמידת צורך לשקם אותן. לשם כך ממשלות וארגונים בין-לאומיים יישמו מספר כלי מדיניות כמו ניהול קמפיינים להעלאת המודעות אליהן, רגולציה סביבתית, מתן סובסידיות לשימורן, הטלת מיסים על צמצומן ועוד.
פרויקטים לשימור ושיקום שטחי ביצות מצריכים השקעה כלכלית גבוהה, וכדי לממן אותם משתמשים לרוב במנגנון כלכלי הנקרא תשלום עבור שירותי מערכות אקולוגיות (תשמ"א, Payment for Ecosystem Services). תוכניות תשמ״א פותחו להתמודד עם ההשפעות השליליות של המשבר האקולוגי. בדומה למנגנוני קיזוז פחמן, הם נועדו לפצות על פעולות המייצרות פגיעה סביבתית ובכך לקזז את הנזק הנגרם לסביבה. המנגנון הזה יכול לקבל מגוון צורות אם בפעילות ממשלתית המעוגנת בחקיקה או תוכניות המובלות על ידי ארגוני חברה אזרחית או גופים פרטיים הפועלים להשגת מטרות שלא עוגנו בחקיקה.
אולם בכל הנוגע לשימור ושיקום שטחי ביצות תוכניות תשמ״א אינן נוטות להניב את התוצאות הרצויות. הסיבה העיקרית לכך היא שהן אינן חותרות לשיקום ביצות כמטרה אלא כאמצעי להגשמת מטרות אחרות. דוגמאות למטרות כאלו הן שווקי פחמן לקיזוז פליטות, מערכות סחר לשיפור איכות המים, מיתוג אקולוגי וגיוס מימון המונים. תכנית בולטת בארה"ב ובקנדה בהקשר זה היא מכירת בולים המזוהים עם שמורות טבע במטרה לתמוך במאמצי שימור ושיקום השמורות (Habitat Stamps). מפאת דינמיקה זו, גופים שרוצים לקדם קיזוז פחמן, לדוגמא, עשויים ליישם פתרונות אחרים להשגת מטרתם במקום לשמר או לשקם ביצות. הנטייה להעדפה זו נובעת משלושה אתגרים המגבילים את יעילותן של תוכניות תשמ"א.
אתגר אחד הוא קושי ביצירת כדאיות פיננסית. פרויקט אקולוגי, כמו שיקום שטחי ביצות, מתקשה במקרים רבים לייצר רווחים ושיעורי תשואה מקובלים שיכסו את עלויותיו. הבטחה פיננסית חשובה, שכן פרויקטי שיקום שטחי ביצות עשויים להיות יקרים, שעליהם יש הוסיף הוצאות תחזוקה וניהול שוטפים.
אתגר שני הוא קושי בביסוס ובשמירה על אמינות הפרויקט. כדי שפרויקט אקולוגי יחשב אמין יש להוכיח שתרומתו ייחודית ולא הייתה מתרחשת בלעדיו. כמו כן יש להוכיח שהפרויקט אינו פוגע במקור מים או משאב אחר, לחילופין, שהוא אינו מעביר את הבעיה לאזור גאוגרפי אחר. בנוסף יש להראות תמורה כלכלית וסביבתית לאורך זמן. במילים אחרות, יש למזער את הסיכון שהרווחים הכלכליים והסביבתיים יפגעו בפיתוחים עתידיים. לבסוף, יש להראות גם כי תוצאות הפרויקט ניתנות למדידה ומדווחות בשקיפות המבטיחה התרומה הסביבתית.
לבסוף יש להבטיח תמיכה ציבורית. תמיכה ציבורית יכולה לבוא לביטוי במעורבות הקהילה המקומית ו/או בעלי עניין אחרים, ומושפעת מרמת השקיפות של מטרות הפרויקט, שיטותיו ומניעת השפעות שליליות. מעל הכל התמיכה הציבורית עלולה להיפגע כאשר הקהילה המקומית, פעילי סביבה ומומחים אקולוגיים אינם חלק אינטגרלי מתהליכי קבלת ההחלטות בפרויקט.
הסיבה המרכזית בגינה תוכניות תשמ״א מסורתיות מתקשות להתגבר על שלושת האתגרים טמונה בכך שקבלני הביצוע אינם בעלי העניין העיקריים. בתכניות תשמ"א מנהלי הנכסים פועלים בעיקר משיקולים כלכליים. היבט זה מוביל לחוסר תיאום בין כלל בעלי העניין (משקיעים, קבלנים ותושבים מקומיים) ולהיעדר תכנון אסטרטגי ארוך טווח. קרן נאמנות לניהול נכס משותף (קנ"מ) (Common Asset Trusts) מהווה מודל אלטרנטיבי לשימור מערכות אקולוגיות. מודל זה לקוח ממחקר שנכתב על ידי רוברט קונסטנזה ואחרים בו מזוהים העקרונות המרכזיים הנדרשים למקסום הצלחתן של תוכניות שימור מערכות אקולוגיות. עקרון מרכזי על פי המחקר הוא קיומה של הנהלה שתקדם את תרומתן הסביבתית של התוכניות לצד יצירת רווחים כלכליים. במסגרת המודל יש גורם שפועל לשיתוף פעולה בין בעלי העניין השונים.
ניתן להקים קנ"מ כדי לעודד שיקום שטחי ביצות בקנה מידה גדול במיקומים רבים במקביל. על פי המודל, הנהלת הקרן כוללת נציגים מקומיים, מדענים, והרכב עצמאי של מומחים בתחום הניהול הסביבתי ושימור ושיקום שטחי ביצות. הרכב כזה יבטיח חתירה למקסם את התמורה הכלכלית והסביבתית של שירותי המערכת האקולוגית, וייקח בחשבון מערך רחב של שיקולים. כמו כן, הנהלה משותפת, שאינה קיימת במודל תשמ"א טיפוסי, תאפשר תכנון אסטרטגי מסונכרן ותשמש פלטפורמה לשיתופי פעולה אפקטיביים בהיבטים השוטפים של פרויקטים.
בדומה לתוכניות תשמ״א, גם בקנ"מ המשקיעים יקבלו בתמורה להשקעתם שירותים אקולוגיים אשר מתקבלים מהביצות, לעתים כלליים (מגוון ביולוגי) ולעתים מקומיים (טיהור מים, מניעת הצפות ), אך גם רווחים ודיבידנדים על בסיס הביצועים הסביבתיים של הקנ"מ. ניתן להמחיש נקודה זו באמצעות חברות פרטיות, אשר נדרשות להדגים כיצד הן פועלות לצמצום פליטות פחמן. אם השקעת חברות אלו בקנ"מ תוכר בחקיקה, הן תקבלנה תמורה כלכלית ישירה בהתאם לכמות הפחמן שצומצם בפועל. אלמנט חשוב נוסף במודל הוא כינונם של מנגנונים משפטיים שיאפשרו פתרון סכסוכים בין נאמנים ומשקיעים. יתרה מזאת, קנ"מ ביצות יכולה להשקיע במספר פרויקטים במקביל, צעד שמאפשר גמישות על-ידי הסטת משאבים ביניהם.
מודל קנ"מ הביצות יכול להתגבר על שלושת האתגרים שהוזכרו לעיל באופן הבא:
קושי ביצירת כדאיות פיננסית – משקיעים פרטיים יהנו מתמריצים ממשלתיים להשקעה דוגמת קיזוז פחמן וקבלת תוויות אקולוגיות כתמורה. ביצועי הקרן, שימדדו באופן עצמאי ומדעי, יקבעו את גובה התמריץ.
קושי בביסוס ובשמירה על אמינות הפרויקטים – הממשלה תעביר חקיקה לשמירת ביצות, כולל מנגנונים לניטור ולפיקוח אחר הפעילויות הקנ"מים.
מחסור בתמיכה ציבורית – תושבים וקהילות מקומיות ישותפו בניהול קנ"מ הביצות וביישום עבודתן. בנוסף, עם הפיכת שטחי הביצות לנכסים משותפים (common goods), הקשר האישי של המשקיעים לשטח צפוי להתחזק ולהוביל לעלייה באמינות הקרן.
למרות היתרונות בקנ"מים, יש לתת את הדעת שהקמתן עלולה להוביל להתנגדות מצד קרנות קיימות ובעלי הון שידרשו לרמת מעורבות גבוהה והתחשבות באינטרסים נוספים מלבד אלו הכלכליים. כמו כן, גם ממשלות צפויות להתנגד למודל, שכן מודל שיתופי עשוי לצמצם או אף לקחת מהן את הריבונות שלהן על שטחי ביצות, ודורש מהן להעביר חלק מסמכותן לקנ"מים. מסיבות אלו יש להוכיח את יעילות ואפקטיביות המודל במימוש מטרותיו בשלב מוקדם ככל הניתן כדי לרכוש את אמון המשקיעים והממשלות.
