בעולם בו משאבי טבע מתכלים בקצב מבהיל ופסולת נערמת בכמויות חסרות תקדים, סימביוזה תעשייתית – מיחזור ושימוש בפסולת ובתוצרי לוואי כחומרי גלם – היא פיתרון מתבקש. אולם למרות יתרונותיה הברורים, העולם רחוק מלמצות את הפוטנציאל של סימביוזה תעשייתית. מהם החסמים והגורמים המסייעים ליישומה ואלו אסטרטגיות יכולות לעזור לנו לקדם סימביוזה תעשייתית?
שיתוף פעולה של חברות בסימביוזה תעשייתית מאפשר לצמצם עלויות, להפחית שימוש במשאבי טבע חדשים ולמזער פגיעה סביבתית. דוגמה קלסית לשיתוף הפעולה הזה היא שימוש בפסולת אורגנית לייצור דשן וביו-גז - תהליך שמפחית את עלויות ניהול הפסולת לחברה אחת ומייצר אנרגיה מתחדשת עבור חברה אחרת. פסולת אורגנית היא השכיחה ביותר לשימוש חוזר, אבל יש פוטנציאל מיחזור גבוה גם לפסולת תעשייתית שכוללת פלסטיק וגומי, עץ וחומרי מתכת, וברחבי העולם יש רשתות תעשייתיות סינרגטיות שפועלות בעוד מגוון של סקטורים ומודלים. סימביוזה תעשייתית יכולה לכלול גם שיתוף בין חברות של תשתיות ואספקת שירותים, בעיקר מתקנים הקשורים לניהול וטיפול בפסולת, מים ומִחזוּר.
אפשר ליישם סימביוזה תעשייתית בשלוש רמות: ברמת המיקרו - בתוך פירמה או תאגיד; ברמת המזו (רמת הביניים) - בפארקים אקולוגיים תעשייתיים או בין עסקים עם קרבה גיאוגרפית; וברמת המקרו - בפעילויות עירוניות, אזוריות או ארציות, או בסקטור מסוים. התועלות הסביבתיות של מודלים של סימביוזה תעשייתית כוללות חיסכון באנרגיה, בשימוש בשטח ובייצור פסולת וזיהום, ובפליטות גזי חממה וחומרים רעילים. התועלות הכלכליות כוללות חיסכון בעלויות של חומרים חדשים ובעלויות של הטמנת פסולת או קנסות על זיהום. התועלות החברתיות כוללות יצירת מקומות עבודה והפחתת סיכונים בריאותיים וסביבתיים.
התקדמות טכנולוגית ומוצרים חדשים מתויגים לעיתים קרובות כ"ירוקים". אבל כמעט תמיד הם מביאים איתם גם סוגים חדשים של פסולת, שטומנת בחובה אתגרים סביבתיים משמעותיים. למעבר למכוניות חשמליות, לדוגמה, יש יתרונות ברורים, אך לא תמיד מביאים בחשבון את העלות הסביבתית של הסוללות שסיימו את חייהן. הסימביוזה התעשייתית מאפשרת למזער את ההשפעה השלילית שנוצרה מהפסולת החדשה ולפעמים גם להגדיל את תרומתו האקולוגית של המוצר. למשל, ניתן להתקין סוללות ליתיום-יון משומשות מרכבים חשמליים בבניינים כדי שישמשו מערכות אחסון לאנרגיה פוטו-וולטאית שמיוצרת בבנין. בנוסף לשימוש בסוג פסולת שצפוי לגדול בשנים הקרובות עם התרחבות השימוש במכוניות חשמליות, הסינרגיה הפוטנציאלית הזאת תורמת גם להפחתת פליטות גזי חממה בשני המגזרים בעייתיים בתחום הזה – תחבורה ובנייה.
סימביוזה תעשייתית יכולה גם לספק אלטרנטיבה למיחזור שגרתי שהוא לא פעם יקר או צורך אנרגיה רבה. למשל, שימוש ישיר בגרוטאות מתעשיית הרכב לייצור המעטפת החיצונית של מבנים, עשוי להוביל להפחתת עלויות של כ-40% ולהפחתה של כ-67% בצריכת האנרגיה בהשוואה לתהליך המיחזור המקובל.
חסמים
מדוע לא נעשה יותר שימוש בסימביוזה תעשייתית? סיבה אחת היא שעסקים רבים מהססים לשתף פעולה עם עסקים אחרים בגלל חוסר אמון. כדי לקיים סימביוזה תעשייתית עליהם לשתף פירמות אחרות במידע פנימי, כמו כמויות פסולת והיקף העבודה, והחשש הוא שהדבר יגרום לאובדן יתרונם התחרותי.
מכשול נוסף הוא מדיניות שאינה מעודדת סימביוזה. כאשר עלות השלכת הפסולת זניחה והתשלום על חומרי הגלם אינו גבוה, אין לפירמות מניע למצוא פתרונות אחרים. תעריף זול להשלכת פסולת תעשייתית לא רק שאינו מעודד שימוש חוזר בפסולת אלא גם גורם להשלכה לא מבוקרת של פסולת שיכולה, עם תמריצים מתאימים, להפוך לחומר גלם. כמו כן, עקב חוקים מגבילים או עמומים לא תמיד מתאפשר לפירמות להשתמש בפסולת. איטליה, לדוגמא, מובילה את מקרי הסימביוזה הפוטנציאלים, בעיקר בתחום הייצור, אבל הרגולציה בה מגבילה את השימוש בפסולת וכך קושרת את ידי התעשייה.
גם מבחינה כלכלית ויישומית ההליך אינו פשוט. על מנת לאפשר סימביוזה נדרשות הפירמות לתשתיות, טכנולוגיות וציוד שמלווים בעלויות ראשוניות גבוהות. בנוסף, חסרה תשתית שמחברת בין חברות שמעוניינות לשתף פעולה. המחסור הזה מסביר גם את הקושי של פירמות רבות לזהות את הפוטנציאל הכלכלי והסביבתי של הסימביוזה, כי אין להן דרך לדעת אם חברות אחרות יכולות להשתמש בפסולת או בתוצרי הלוואי שלהן או אם יש חברות אחרות שהן יכולות להשתמש בפסולת שלהן.
מניעים
מניתוח של מאמרים בנושא ניתן ללמוד שיש מספר גורמים הממלאים תפקידים חשובים במימוש הקשרים בסימביוזה תעשייתית. מדיניות וחקיקה, כמו גם הכרה והבנה של היתרונות הסביבתיים, הכלכליים והחברתיים שהסימביוזה מציעה, הם גורמים חשובים בקידום רשתות סינרגיה. כל אלה הם גורמים מסייעים, אבל לא תמיד המניעים העיקריים. במחקרים שנעשו בנושא זוהו גורמים שמשפיעים יותר על המניעים להשתתף ברשתות. ברוב המקרים לא מדובר בגורם אחד אלא בצירוף של גורמים שיוצרים תנאים נוחים להתפתחות הרשת הסימביוזית.
ראשית, קיום מגוון של תעשיות יכול להועיל ליצירת קשרי סימביוזה תעשייתית בשל מגוון הפסולת. יחד עם זאת, גם כאשר יש מספר חברות המבצעות פעילות כלכלית דומה הדבר יכול להוות יתרון שכן זרימת הפסולת קבועה יותר והחברות יכולות לשתף תשתיות ושירותים.
שנית, קרבה גיאוגרפית בין המשתתפים, למרות שאינה הכרחית, מקלה מאוד על סימביוזה. שיתוף פעולה עם חברות סמוכות יכול להגביר את האמון ההדדי בינינן, וברור שבהעדר קרבה גיאוגרפית עלויות השינוע פוגעות בכדאיות בגלל הערך הכלכלי הנמוך של הפסולת.
גם קיומן של רשתות סימביוזה תעשייתיות שכבר הוקמו יכול להוות כוח מניע ליצירת קשרים חדשים ולהרחבת הרשת לחברות חדשות, כי המבנים הפנימיים ויחסי האמון כבר מבוססים. חברות גדולות יכולות גם לתפקד כ"עוגן" לחברות הקטנות, כלומר למשוך אותן לקשרי סימביוזה והן גורם חשוב בהנעה של מימוש סימביוזה תעשייתית.
אין פעולה פשוטה אחת שיכולה לפתור את הבעיות שהוצגו. כדי לממש את הפוטנציאל בסימביוזה תעשייתית צריך לנקוט במגוון פעולות בתחומים שונים: חקיקה יעילה וברורה, מדיניות שמעודדת שימוש חוזר בפסולת, מתן תמריצים כלכליים ועזרה במימון העלויות הראשוניות, הקמת פלטפורמות ותוכנות דיגיטליות שיעזרו במציאת פירמות שיכולות לספק ולקבל פסולת, ובעיקר הפצת המידע הדרוש על יתרונות הסימביוזה לחברות הייצור. הכרת הפרקטיקה ויתרונותיה הרבים, בשילוב הפעולות האלו, יכולה ליצור את הנכונות לשיתוף פעולה מצד הפירמות והממשלות.
