-
אדפטציה
כינוי לפעילות יזומה שמטרתה קידום היערכות לקראת המציאות החדשה שמשבר האקלים יביא לעולם. המוטיבציה לפעילות זו נטועה בהבנה שהעולם נמצא בעיצומם של שינויי אקלים שיש להיערך להשפעותיהם ההרסניות כך שיהיה אפשר לרסנן. אסטרטגיות האדפטציה עוסקות בחוסן וביכולת להסתגל לשינויים במשטרי משקעים ואירועי מזג אוויר קיצוניים. היא כוללת בין היתר: הבטחת מקורות מים, מניעת הצפות ושיטפונות, תכנון עירוני מותאם, חקלאות עמידת בצורת, הגנה על יערות משריפה ועוד. אדפטציה היא אחת משתי אסטרטגיות העל להתמודדות העולמית עם משבר האקלים. השנייה היא מיטיגציה – הפחתה יזומה של גזי חממה.
-
אי-צמיחה
(Degrowth) אסכולה הדוגלת בצמצום יזום של שימוש באנרגיה ומשאבים במטרה להחזיר את הכלכלה והחברה לאיזון עם הטבע והיצורים החיים באופן שמפחית את אי-השוויון ומשפר את רווחת האדם. מצדדי גישת אי-הצמיחה קוראים לזניחה של צמיחה כיעד מדיניות ולצמצום הייצור והצריכה (בדגש על תעשיות מזיקות) תוך התמקדות בסיפוק צרכים אנושיים וחברתיים. כך, לדידם, ניתן יהיה להימנע מפריצה של הגבולות הפלנטריים ולדאוג לחיים טובים לנו ולדורות הבאים.
-
אנתרופוקן
"עידן האדם". מונח הבא לתאר תקופה גאולוגית חדשה, המתאפיינת בהשפעה חסרת תקדים של האדם על כדור הארץ. מבין ההשפעות הניכרות ביותר: הכחדה המונית של מינים, התחממות גלובלית, חמצון האוקיינוסים והתחממותם, תכיפות של גלי חום והוריקנים, מדבור אזורים ועליית גובה פני הים שגורמת לאיבוד שטחי מגורים במדינות איים ועוד. המונח הפך לפופולרי בזכות הכימאי פול קרוצן, שסבור כי מאז המהפכה התעשייתית האדם השפיע על כדור הארץ בצורה כה משמעותית, כך שניתן להגדירה כתקופה גיאולוגית חדשה. נכון לאפריל 2024, לא קיימת הסכמה בקרב גאולוגים באשר לזמן ההתחלה של האנתרופוקן ועל כן אין בו הכרה כעידן גיאולוגי רשמי.
-
אפקט ההחזרה
(Rebound Effect) תופעה בה התייעלות בתהליך הייצור (שימוש מופחת בתשומות חומריות פר יחידה) מביאה בפועל להגדלת הייצור, כך שהיקף השימוש המצטבר בתשומות חומריות גדל. אפקט ההחזרה מצביע על הקושי בהקטנת השפעת האדם על הסביבה כל עוד המערכת הכלכלית מאורגנת סביב מניע הרווח.
-
ביוספרה
מיוונית: "חיים" (bios) ו"כדור" (sphere, הכוונה לכדוה"א). סך כל המערכות האקולוגיות בכדור הארץ. מערכת סגורה, אשר במצב תקין מווסתת את עצמה.
-
גבולות פלנטריים
מסגרת המגדירה תשעה תהליכי השפעה של האדם על הטבע ואת הסף המקסימלי בו יש לעמוד כך שתישמר יציבותן של המערכות הטבעיות בכדור הארץ. חציית גבולות אלה מגבירה את הסיכון להיווצרות שינויים סביבתיים פתאומיים או בלתי הפיכים באופן המסכנים את הקיום האנושי. הגבולות הפלנטריים הם: שינוי אקלים, הידלדלות שכבת האוזון, אובדן המגוון הביולוגי, זיהום כימי ופליטת חומרים חדשים, עליית רמת החומציות באוקיינוסים, צריכת מים כחולים והמחזור ההידרולוגי הגלובלי; שינוי מערכת הקרקע; זרימת חנקן וזרחן לביוספרה ולאוקיינוסים; והעמסת אירוסולים באטמוספירה. נכון להערכה האחרונה בשנת 2023, 6 מתוך 9 הגבולות נחצו. מסגרת זו עומדת בבסיס מודל הדונאט.
-
גמישות
(Elasticity), מדד לבחינת היענות של משתנה כלכלי אחד לאחר. גמישות היא גודל השינוי באחוזים של משתנה אחד ביחס לשינוי באחוז אחד של משתנה אחר. אם שינוי של אחוז אחד ב-X גורם לשינוי בן שלושה אחוזים ב-Y אז נאמר כי הגמישות של Y ביחס ל-X (או לחילופין גמישות ה-X של ה-Y) היא 3.
-
גרינווש
(Greenwash) יצירת תדמית סְבִיבָתָנִית חיובית שנועדה להסתיר היבטים שליליים ומזהמים. השימוש במונח נועד כדי לתאר בביקורתיות ארגונים ותאגידים המציגים בפני צרכנים והציבור מצג שווא, לפיו שיטות הפעולה הננקטות, המוצרים או השירות שהם מספקים, אינם פוגעים בסביבה.
-
הסכם פריז
אמנה בינלאומית עליה חתומות 193 מדינות והאיחוד האירופי שמטרתה להגביל את העלייה בטמפרטורת פני השטח הממוצעת לעד 2 מעלות צלזיוס ביחס לרמות העידן הטרום-תעשייתי, ואף להתאמץ להגביל אותה ל-1.5 מעלות בלבד. ההסכם קובע כי יש להפחית את הפליטות מהר ככל הניתן כדי להגיע ל"נטו-אפס פליטות" עד 2050, ולצמצם את הפליטות בכ-50% עד 2030 על מנת לעצור את ההתחממות ב-1.5 מעלות. אחת לחמש שנים מתבצעת הערכה של יישום ההסכם, אך אין מנגנוני אכיפה לעמידה בהתחייבויות ומדינות רבות אינן עומדות בהתחייבויותיהן. יתר על כן, ההתחייבויות הנוכחיות להפחתת הפליטות שלקחו על עצמן המדינות השותפות בהסכם לא צפויות להשיג את יעד ההתחממות שנקבע גם אם יקויימו במלואן.
-
הטרגדיה של נחלת הכלל
(Tragedy of the Commons) מושג שתבע האקולוג גארט הארדין בחיבור בשנת 1968. המושג מתייחס למקרה בו ישנו משאב הפתוח לצריכתם של רבים, ושצריכה לא מבוקרת שלו בקצב הגבוה מקצב התחדשותו תביא לשחיקתו (לדוג': שטח מרעה או הדגה בים). הרעיון המרכזי הוא שכאשר משאב מוגדר כשייך לכולם (או לאף אחד), הפרטים בו מונעים מאינטרס אישי למקסם את צריכתם ונעדרים תמריץ לשמר אותו. במרוץ השנים, שימשה התיאוריה להצדקת הפרטות משאבי טבע והפקעתם מהכלל. אמנם, מחקרים רבים (הידוע בהם של הכלכלנית אלינור אוסטרום) מצאו ראיות רבות לקהילות ברחבי העולם שפיתחו שיטות מגוונות לניהול משאבים משותפים באופן בר-קיימא, מבלי להסתמך על רגולציה ממשלתית.
-
הסתפקות
(Sufficiency), אסטרטגיית קיימות השואפת להציב סטנדרטים נורמטיביים של טוב מספיק, העומדים בניגוד לצריכה השואפת תמיד לעוד. בספרות, ישנן המשגות שונות ולעיתים סותרות של אסטרטגיית המספיקות, אך המשותף להן הוא המשגת מגבלות כמותיות של צריכה וייצור בהלימה עם הגבולות הפלנטריים, והמשגה של חדשנות חברתית ככזו המשמשת לשינוי פרקטיקות חברתיות מקובלות (בניגוד למשל לחדשנות טכנולוגית המביאה להתייעלות בתהליכי ייצור).
-
הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי האקלים
(IPCC - Intergovernmental Panel on Climate Change) גוף בינלאומי המורכב מאלפי מדעני אקלים מכל העולם. מטרת ה-IPCC היא לספק למקבלי החלטות מידע מדעי לטובת קידום מדיניות אקלים. הפאנל מפיק דו"חות הערכה תקופתיים, עבורם הוא סוקר אלפי מאמרים מדעיים מדי שנה כדי לספק תמונת מצב מקיפה ועדכנית באשר לגורמים, להשפעות ולסיכונים של משבר האקלים. דו"חות ה-IPCC מהווים את הבסיס לדיונים הנוגעים לשינוי האקלים וזוכים להכרה בינלאומית כמקור מהימן.
-
השקעות ESG / מדיניות השקעה אחראית
השקעות ESG (מאנגלית: environmental, social, and governance) מכונות לפעמים גם השקעות ירוקות, השקעות בנות-קיימא, השקעות אחראיות, השקעות אימפקט או השקעה אחראית חברתית (SRI). מתייחס לסט מדדים המדרג לכאורה את מידת האחריות החברתית-סביבתית של תאגידים למטרות רווח, ונועד לשמש כלי למשקיעים בעלי מודעות סביבתית‑חברתית.
-
טביעת רגל פחמנית
(Carbon Footprint), סך פליטות הפחמן הדו-חמצני (CO2) המשויך ליישות או פעולה כלשהי. לרוב, יתייחס גם לפליטות גזי חממה אקווילנטים (דוגמת מתאן) התורמים להתחממות הגלובלית מתוקננות להיקף ההתחממות הנגרם מפחמן (CO2‑eq)
-
כלכלת הדונאט / המרחב הבטוח והצודק
מודל שפותח על ידי הכלכלנית קייט ראוורת'. המודל מתאר מרחב אידיאלי בו ניתן לספק את כל הצרכים האנושיים - הבריאותיים, הכלכליים והחברתיים - בלי לפרוץ את הגבולות האקולוגיים ברי-הקיימא של כדור הארץ. מרחב זה מכונה במודל "המרחב הבטוח והצודק" (Safe and Just Space). ויזואלית, הוא נראה כמרחב הנמצא בין שתי טבעות - פנימית וחיצונית. הטבעת הפנימית מתארת את הסף החברתי - שירותים חברתיים וצרכים שברצוננו לספק - ואילו הטבעת החיצונית מתארת את הסף הביו-פיזיקלי. המרחב הבטוח והצודק הוא הטווח שבין הטבעות.
-
מודל הפעילות הקולקטיבית / בעיית "הטרמפיסט"
(Collective Action Model / The Free Rider Problem) מודל המתייחס למקרה בו עולה צורך במוצר ציבורי – מוצר שרבים יכולים להינות ממנו אבל רק אם יתאגדו כקבוצה כדי להביא לאספקתו. הצורך בהתאגדות נובע מכך שמדובר במוצר או שירות גדול ומורכב (חינוך ציבורי, ביטחון וכו') שיכול להיות מסופק רק באמצעות כספי מיסים (בתוך מדינות) או הסכמים בינלאומיים (ברמה הבינלאומית). באספקת מוצר שכזה, חבר בודד בקבוצה עלול לנסות לפעול כ"טרמפיסט": ליהנות מהמוצר מבלי להשתתף בעלויות אספקתו. ככל שהקבוצה גדלה, בעיית הטרמפיסט צפויה להחמיר. בהקשר של משבר האקלים, בעיית הטרמפיסט מצוטטת בהקשר של מדינות שאינן מוכנות לנקוט בצעדים משמעותיים להפחתת פליטות פחמן.
-
מיטיגציה
כינוי לפעילות יזומה להפחתת פליטות גזי חממה. אסטרטגיות העוסקות במיטיגציה מתייחסות לטווח רחב של פעילויות במגזרים שונים, אך הבולטות שבהן הן מעבר לאנרגיות מתחדשות' הפחתת/הפסקת השימוש בדלקים פוסיליים והתייעלות אנרגטית. במקביל, נעשים מאמצים לספיחת פחמן מהאטמוספירה באמצעות ייעור ואמצעים טבעיים או מכניים אחרים. בהסכם פריז נדרשו המדינות לקבוע יעדים ותוכנית פעולה לאומית להפחתת פליטות גזי חממה. מיטיגציה היא אחת משתי אסטרטגיות העל להתמודדות העולמית עם משבר האקלים. השנייה היא אדפטציה, או הסתגלות לשינויי האקלים.
-
מס פיגוביאני
(Pigouvian tax), כלי מדיניות במסגרתו הממשלה מטילה מס או מעניקה סובסידיה ה"מתקנת" את מחיר השוק, כך שיפנים את ההשפעות החיצוניות. למשל, חוק השקיות, שהטיל עלות כך שתשקף את הנזק הסביבתי בגין לקיחת שקית ניילון. נקרא על שם ארתור ססיל פיגו, כלכלן נאו-קלאסי שפעל בקיימברידג' במחצית הראשונה של המאה ה‑20.
-
נטו-אפס פליטות
מצב בו מתקיים איזון בין סך גזי חממה הנפלטים לאטמוספרה ובין אלו המסולקים ממנה ברגע נתון. כלומר, לא מדובר על איפוס צריכת הפחמן וגם לא על הפסקת פליטות הפחמן בתהליכים שונים, אלא בהפחתה במקור לצד ספיגה וקיבוע של הפליטות הנותרות לשם "קיזוז" שלהן. עמידה ביעד ההתחממות של 1.5 מעלות כפי שנקבע בהסכם פריז גזר יעד של נייטרליות פחמנית גלובלית עד 2050, והוביל להתחייבויות לאומיות ועסקיות וולנטריות ברוח יעד זה. אולם, רבים רואים בו כמזיק למאמצים לעצירת ההתחממות הגלובלית, שכן הוא מאפשר לשחקנים (למשל, תאגידי גז ונפט) להתהדר בפעילות למען האקלים, תוך דחיית פעולה בהווה והסתמכות על טכנולוגיות לסילוק הפחמן מהאטמוספירה.
-
ניאו-ליברליזם
תפיסת עולם כלכלית-פוליטית אשר במרכזה האמונה במנגנוני השוק כאמצעי להשגת רווחה מקסימלית למספר הרב ביותר של יחידים. מגישה זו נובע כי יש להכפיף למנגנוני השוק ספירות רבות ככל שניתן, לרבות בתחומי פעילות חברתיים. השקפה זו גורסת כי יש לצמצם את מעורבותה של המדינה בסיפוק הצרכים החברתיים כדי לפנות מקום לפעולתם של מנגנוני השוק. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 ממשלות רבות בעולם המערבי החלו לאמץ קווי מדיניות ניאו-ליברליים שכללו הפרטות של נכסים ציבוריים, שבירת כוחם של איגודי עובדים, הסרת רגולציות על תנועות הון ועוד.
-
ניתוק
(Decoupling) מושג המתאר פיצול בין שתי תנועות או שני משתנים מתואמים. בתחומי הכלכלה והסביבה, לרוב מתייחס לניתוק הקשר שבין הגידול בתמ"ג לבין הגידול העוקב בפליטות הפחמן הדו-חמצני והיקף השימוש במשאבים טבעיים. חשיבות מושג זה היא בדיון בין כלכלנים הסבורים כי ניתן להגדיל את הפעילות הכלכלית עד אינסוף ולהתמודד בהצלחה עם משבר האקלים בעת ובעונה אחת, ובין כלכלנים הסבורים כי ניתוק מוחלט אינו אפשרי, ושאם אנו רוצים להישאר במסגרת הגבולות הפלנטריים עלינו לקדם מערכת כלכלית אשר אינה תלויה בצמיחה.
-
נקודת מפנה / נקודת אל-חזור
(Turning/Tipping Point) נקודת מפנה אקלימית היא חצייה של סף טמפרטורה המובילה ליציאה של המערכת האקלימית מאיזון ולשינויי אקלים בלתי ניתנים לעצירה. זוהו תשע נקודות מפנה גלובליות: קריסת מדפי הקרח בגרינלנד, באנטרקטיקה, התמוטטות זרם הגולף האטלנטי, גוויעת יער האמזונס, קריסת פרמפרוסט ואובדן קרח ים בחורף באזור הארקטי. חצייה של נקודת מפנה אחת עשויה להביא לאפקט דומינו ולחציית אחרות. מחקר מ-2022 מראה שלאור חימום עולמי של 1.1 מעלות צלזיוס, ייתכן שחמש מתוך תשע נקודות המפנה כבר נחצו. במידה והחימום יעלה לכדי 1.5 מעלות, יהיה זה אף סביר להניח ש-4 נקודות מפנה כבר נחצו.
-
סוגנות
(Speciesism) מונח מתחום זכויות בעלי החיים המאתר אפליה שרירותית של פרט על בסיס השתייכותו למין ביולוגי מסוים. "גזענות כלפי בעלי חיים" מצדו של האדם.
-
עיקרון הזהירות המונעת
(Precautionary principle) עיקרון מוסרי ופוליטי העוסק במקרים של חוסר ודאות מדעית. לפיו, בפעולה או במדיניות העלולים לגרום נזק חמור או בלתי הפיך לפרט, לציבור או לסביבה, ובהעדר קונצנזוס מדעי שקובע שנזק כזה לא יתרחש, חובת ההוכחה על בטיחות הפעולה מוטלת על מי שטוען שיש לבצעה. פרשנות אפשרית של זה הינו שהוא מחייב בכך שפעילויות וחומרים שעלולים להזיק לסביבה יוסדרו ואולי אף יאסרו, גם אם לא קיימת הוכחה חד משמעית בנוגע לנזק שעלול להיגרם. עיקרון זה מעוגן בשורת אמנות בינלאומיות וחוקים בעולם, לדוג' סעיף 15 באמנת ריו, חוקי האיחוד האירופי ועוד.
-
פליטות שליליות
הסרת פחמן דו-חמצני (CDR) / הסרת גזי חממה (GGR) - מכונה גם כ"פליטות שליליות" - הוא כינוי כולל למגוון שיטות שבאמצעותן בני אדם עשויים להיות יכולים להסיר גזי חממה ישירות מהאטמוספרה באמצעים טכנולוגיים או להשפיע על סילוקו באמצעות מערכות טבעיות כמו יערות. לנוכח, עשורים כושלים להשגת ההפחתות הנדרשות, מדעני אקלים רבים רואים באסטרטגיה זו כנדבך הכרחי במאמץ לעצירת ההתחממות הגלובלית; אך מזהירים כי ההיתכנות להסרת פחמן בקנה מידה גדול מספיק אינה ידועה ומוטלת בספק רב. על כן, אין לראות בה כהיתר או תעודת ביטוח להמשך "עסקים כרגיל" בהווה.
-
פרוטוקול קיוטו
פרוטוקול קיוטו הינו האמנה הבינלאומית הראשונה להציב יעדים מחייבים להפחתת פליטות גזי חממה. ההסכם שגובש ב-1997 ונכנס לתוקף ב-2005, נועד לחייב את 37 המדינות המפותחות ואת מדינות האיחוד האירופי להפחית את פליטות גזי החממה שלהן ב-5.2% (ביחס לרמה שהייתה ב-1990) לפני 2012. על מנת לעשות זאת, הוגדרו בפרוטוקול שלושה מנגנונים: מערכת סחר בפליטות (ETS), השקעה בפרויקטים להפחתת פליטות במדינות מפותחות (Joint Implementation), השקעה בהפחתת פליטות במדינות מתפתחות (Clean Development). הסכם פריז, שנכנס לתוקף בנובמבר 2016, החליף הלכה למעשה את פרוטוקול קיוטו.
-
קיזוז פחמן
(Carbon Offset) פרקטיקה במסגרתה מבצעת הפחתה בסך פליטות הפחמן או עלייה באחסון הפחמן במקום אחד, בצורה לפצות על פליטות המתרחשות במקום אחר. קיזוז פחמן מאפשר לתעשיות אשר אינן יכולות לבצע הפחתה דרמטית בפליטות הפחמן שלהן במסגרת פעילותן הכלכלית לשאת בנטל תוך השקעה באפיקים חלופיים: טכנולוגיות להתייעלות אנרגטית או לסילוק פחמן, שיקום מערכות אקולוגיות המסייעות בספיחת פחמן (יערות, ביצות) ועוד. הגם שמדובר בפרקטיקה שנויה במחלוקת, שכן לא תמיד ניתן לבדוק את רמת האמינות והיעילות של הקיזוזים, היא נהפכה פופולרית ונמצאת בליבת האסטרטגיה להפחתת פליטות הפחמן של חברות רבות.
-
שווקי פחמן
מערכות סחר במכסות פליטה (Cap & Trade, Emissions trading systems) הם שווקים במסגרתם חברות, ממשלות או ישויות אחרות סוחרות בהיתרים לפליטות כמות מוגדרת מראש של פחמן דו-חמצני. זהו מנגנון תמחור פחמן, שבבסיסו עומד ההיגיון לפיו הגדרה והקצאה של זכויות קניין (בדמות היתרי פליטה) בשילוב עם מסחר, יביא להקצאה יעילה של פליטות. כלומר, שיישויות הזקוקות למכסה פליטה גבוהה יוכלו לקנות "זכויות זיהום" ממי שפחות צריך אותן.
-
שירותי המערכת האקולוגית
(Ecosystem Services) משאבים ושירותים המתקבלים ממערכות טבעיות ותורמים לרווחת בני האדם. דוגמאות מובהקות הם שירותי אספקה כמו אוויר, מים, מזון, מינרלים ועוד, אך קיימים גם שירותי ויסות כמו תהליכי טיהור אוויר ומים, פירוק פסולת ורעלים, הדברה ביולוגית ועוד. על אף תרומתם הגדולה לחיים על פני כדוה"א, מכיוון ששירותים אלו לא נסחרים בשוק קיים קושי לכמת את ה"שווי" שלהם במונחים כספיים. עם זאת, בשנים האחרונות גדלה המודעות לשירותי המערכת האקולוגית, ונעשים מאמצים רבים בקרב מדינות שונות להתייחס אליהם בקבלת החלטות ציבוריות ופרטיות.
-
שלומות
(Well-being) מצב קיום הממלא צרכים אנושיים שונים, ביניהם הצרכים החומריים, תנאי המחיה, איכות חיים, וגם את היכולת לממש ולהשיג שביעות רצון, מטרות אישיות ושגשוג. שלומות של מערכות אקולוגיות מתייחסת ליכולתן לשמור על איכות ומגוון המערכת.
-
תועלת
(Utility) בכלכלה, ביטוי ליחס ההעדפות של פרט מסוים. התועלת ביחס למוצר או לשירות ספציפי מבטאת את המידה שבה צריכתו מספקת צרכיו ורצונותיו של צרכן. התועלת השולית (Marginal Utility) מבטאת את תוספת התועלת לה יזכה הצרכן מצריכת היחידה הנוספת האחרונה של אותו מוצר או שירות. לפי גישה זו, נהוג לחשוב על מחיר מוצר כשיקוף התועלת השולית המופקת מצריכתו.
-
תוצר מקומי גולמי (תמ"ג)
(gross domestic product – GDP), סך הערך המוניטרי (ערך כספי, לרוב נמדד בדולר) של הסחורות המיוצרות והשירותים המסופקים במשק בשנה. הגדלת התמ"ג על פני תקופה מכונה צמיחה כלכלית.
" -
BECCS
(Bioenergy with carbon capture and storage) BECCS מתייחס למגוון טכנולוגיות ותהליכים שבאמצעותם פליטת הפחמן הנפלטות משריפת ביומסה לייצור אנרגיה נלכדות בטרם שחרורם לאטמוספירה, ומאוחסנות במאגרים תת-קרקעיים. בהנחה שאנרגיית הביומסה ניטרלית פחמנית, BECCS אמורה, באופן תיאורטי, להביא לפליטות שליליות נטו, שכן הפחמן הנלווה שנלכד על ידי הביומסה מאוחסן לצמיתות. למשל, ייעור שטחים נרחבים שדרך פוטוסינתזה "שואבים" פחמן מהאטמוספירה, ואז שריפת העצים לצורך אנרגיה ולכידת הפחמן באדמה.
-
DAC/DACCS
(Direct Air Capture with Carbon Storage) DAC היא טכנולוגיה המשתמשת בכימיקלים לשם לכידה והפרדה של פחמן דו חמצני מהאוויר. כדי שתחשב טכנולוגיית פליטות שליליות (NET) – כלומר כזו המשמשת להסרת פליטות פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה – על הפחמן הנלכד להיות מאוכסן בקרקע (DACCS). האתגרים המרכזיים בטכנולוגיית DACCS קשורים ליכולת לאחסן את הפחמן בקרקע באופן בטוח וארוך טווח, כמות האנרגיה הנדרשת לתהליך והשלכות בלתי-צפויות מהפעלתה. כל אלו מעלים שאלות בנוגע ליישום נרחב של הטכנולוגיה.
תודה ללי לייבוביץ׳ וקרן פיינברג שעזרו בהגדרת המושגים באתר