שלושת בתי ההשקעות BlackRock, Vanguard ,State Street הנקראות שלושת הגדולות מחזיקות יחד הון עצום של מעל ל-20 טריליון דולר. הן מחזיקות בחלקים משמעותיים בחברות הנסחרות במדדים המובלים במשק. בנוסף הצפי הוא שחלקן היחסי רק ילך ויגדל. עקב פוטנציאל השפעה העצום שלהן על המשק, מתקיים דיון האם וכיצד הן יכולות להשפיע על החברות המוחזקות בתיקי המניות שלהן.

לאורך השנים נראה שקרנות אלו מאמצות גישה אקטיביסטית ביחס לחברות המוחזקות אצלן, בכך שהן קוראות ומעודדות אותן לקחת חלק באתגרים חברתיים וסביבתיים (ESG). בנוסף הקימו בתי ההשקעות קרנות ייעודיות למשקיעים, בהן הן התחייבו לקדם נושאים אלו, להשקיע יותר בחברות "טובות" ולהצביע באסיפות בעלי המניות בעד קידום ערכים אלו. השיא היה בנאום שנשא לארי פינק, מנכ"ל BlackRock, בשנת 2021 בו הכריז "שאין נושא יותר חשוב ממשבר באקלים". לעומת כל זאת בזמן האחרון, ימים של חוסר וודאות כלכלית, פינק נשמע אחרת לגמרי. הוא התבטא שעסקים לא פועלים לפי המדינות סביבתית.

על מנת להכריע בבעיה שנוצרה סביב סוגיית התמיכה של מנהלי בתי ההשקעות בהתמודדות עם משבר האקלים מנסים החוקרים לנסח שיטה מקיפה כדי לענות על שאלות אלו. הם עושים זאת ע"י בחינה של הצבעות של קרנות ההשקעה באסיפות בעלי מניות, במגוון של נושאים ולאורך זמן. באופן פרטני הם מתמקדים דווקא בחברות היותר מזהמות חברות הנפט הבטון והכריה. נוסף על כך, המאמר בוחן האם יש הבדל בין הקרנות הרגילות לקרנות ב"סביבתיות והחברתיות" (ESG).

קיים קושי בעצם השאלה, האם קרנות ההשקעות הגדולות מקדמות מדיניות השומרת על כדור הארץ ולא ברור כיצד מודדים זאת. הקרנות הן רק מחזיקות במניות של החברות המזהמות, וממילא לא ברור האם ניתן נמדוד את ההשפעה על החברות עצמן והאם הציפייה מהן להשפיע על החברות היא ריאלית.

כדי לענות על שאלות אלו פיתחו המחברים סט של בדיקות שלב אחר שלב. ראשית יש לבדוק אם מנהלי הקרנות בכלל יכולים להשפיע. כמובן שככל שגוף מחזיק ביותר מניות, כך יכולת ההשפעה שלו גדלה. באופן דומה ככל שהקרנות יותר דומיננטיות בשוק היכולת של החברות למצוא משקיעים אחרים קטנה. מצד שני יש לבדוק את היכולת של הקרנות לעבוד ללא השקעה בחברות אלו. (הנתונים מראים שאחוזי הבעלות גבוהים הדומיננטיות גבוהה, ועדיין החברות מהוות חלק קטן מסך ההשקעה של בתי ההשקעות).

לאחר שהחוקרים ביססו את העובדה שמנהלי ההשקעות יכולים להשפיע על החברות המזהמות נראה כיצד הם ניסו לבחון ולכמת את ההשפעה. השיטה שנבחרה היא לראות כיצד בתי ההשקעות מצביעים באסיפות בעלי המניות. נתוני ההצבעה בהם גלויים כך שאפשר למדוד ולכמת אותן. ויש בהן כדי לרמוז לנו להיכן בתי ההשקעות נוטים ומכוונים את החברות.

בנוגע לשאלה באיזה נקודות וסוגי הצבעות נחפש את הנטייה של בתי ההשקעות, הכותבים מתמקדים בשלושה סוגי הצבעות. ראשית, הצבעות על מכירת מניות וחלוקת דיבידנדים. משקיעים לטווח קצר נוטים לתמוך בהצעות כאלו כי ככה הם מקבלים רווח יותר מהר. זוהי דרך לראות כיצד בתי ההשקעות רואים את עצמם, לעיתים כמושקעים עמוק בתוך החברות ורוצים להמשיך איתן ולצמצם ולעיתים שוקלות להמיר את ההשקעה לאנרגיות מתחדשות. בנוסף תמיכה בחלוקת דיבידנד או מכירה מאותת לחברות על חוסר שביעות רצון של בתי ההשקעות מהמדיניות הקיימת, זה נכון במיוחד לבתי השקעות גדולים שבד"כ נוטים לא לשנות את תיק ההשקעות שלהם. (בעוד משקיעים לטווח ארוך נוטים להתנגד, אנו מבינים שהציפייה לשמור על הסביבה היא מהמשקיעים לטווח ארוך).

שנית, ניתן לבחון את בתי ההשקעות בהצבעות עבור מינויים לדירקטוריון. בודקים האם בתי ההשקעות תומכים בעמדת ההנהלה ומצביעים עבור המועמדים שלה או עבור מועמדים חיצוניים. גם זה מעיד על רמת שביעות הרצון של הקרנות על המדיניות הקיימת. אפשרות נוספת שניתן לבחון באמצעותה היא מתן בונוסים למנהלים. המנהלים מקבלים בונוסים עבור ביצועים טובים והשגת רווחים טובים לחברה. לכן המנהלים נוטים להתחשב רק ברווח ולא בדברים אחרים כגון הפחתת הזיהום. במידה ומנהלי הקרנות תומכים במתן בונוסים הם בעצם מעודדים את החברות לדאוג רק לרווח ולא דברים נוספים.

נוסף על כך, ניתן לבחון את המדיניות של הקרנות ואם היא נתפסת בין היתר כמדיניות סביבתית. כאן הכותבים חיפשו ממש דוגמאות ישירות של שאלות במדיניות סביבתית שעלו באסיפות בעלי מניות כמו למשל האם הקרנות תמכו ביוזמות כאלו או התנגדו, האם ההצבעה של הקרנות אכן הכריעה ומה מידת ההשפעה שלהן על ההחלטות. בבחינת שאלות אלה ניתן להבין האם מדובר בטיפול קוסמטי בלבד שנועד לתת חזות של דאגה לסביבה או שבאמת יש ניסיון לשפר ולמזער מהותית את הזיהום והפליטות. 

מתוצאות הנתונים שנבחנו על ידי החוקרים ניתן לראות שבעשרים השנים האחרונות שלוש הקרנות תופסות נפח משמעותי יותר ויותר בחברות הפחמן. ניתן לראות זו בדוגמה ששלושת הגדולות מחזיקות ב33% מחברות הפחמן הידועות בשוק. יחד עם זאת, אחוז ההשקעה בחברות המזהמות מסך ההחזקה של הקרנות יורד בהתמדה. באופן זה, החברות המזהמות תלויות בקרנות ואילו הקרנות אינן תלויות בחברות אלו. יחס זה מאפשר השפעה פוטנציאלית של הקרנות על החברות המזהמות. נוסף על כך, מן הניתוח עולה שאין הבדל מהותי בין הקרנות שמוגדרות סביבתיות לבין הקרנות הרגילות בכמות האחזקות של החברות המזהמות.

תוצאות נוספות מהמחקר הראו שבהצעות על מכירת מניות וחלוקת דיבידנדים קיימת מגמה ברורה של מנהלי ההשקעות לתמוך בחלוקת דיבידנדים, מה שמעיד על נטייתם להעדיף מקסום רווחים ולאו דווקא להתייחס גם למשבר האקלים בטווח הארוך. יתרה מזאת, בנושאים של מינוי חברי דירקטוריון וחלוקת בונוסים למנהלי החברות, ניתן לזהות דפוסי הצבעה שונים של מנהלי הקרנות. כאשר ההצעות מועלות על ידי הנהלת החברה ברוב המקרים הם יתמכו בהצעה, וכאשר הצעה באה מכיוון בעלי המניות הם לרוב התנגדו. נתון זה מעיד שמנהלי הקרנות נוטים ללכת יד ביד עם הנהלת החברה ואינם מאתגרים אותם.

בבחינת דפוסי ההצבעה בסוגיות אקלימיות, ניתן לזהות ששלושת הקרנות הגדולות נוטות ברוב המקרים להתנגד להצעות המקדמות באופן ישיר פתרונות סביבתיים. יתרה מזאת, ניתן להסיק מתוצאות המחקר שהתנגדותם הייתה מכרעת בהצבעות ואילו בפעמים המועטות בהם הם תמכו בהצעה, על פי רוב היא אינה התקבלה. גם בשלב זה של המחקר, לא נצפה הבדל מובהק בין הקרנות ה"רגילות" לבין הקרנות ה"סביבתיות". מתוצאות אלה ניתן להסיק שהמדיניות של שלושת הקרנות אינה תומכת בפועל בפתרון סוגיות הנוגעות למשבר האקלים. 

התוצאות מלמדות כי גם כאשר מנהלי גופים כמו קרן השקעות מביעים את תמיכתם בהתמודדות עם משבר האקלים, יש להתייחס לכך בערבון מוגבל ולבחון את פעולותיהם בנושא לעומק. לכן, המסקנה אליה הגיעו החוקרים היא שאל לנו לצפות שכוחות השוק בכלל ובתי השקעות בפרט יכללו את הנזק האקלימי במערך השיקולים שלהם. במצב זה, על הממשלות יש לקחת אחריות ולהתערב בשוק באמצעות מתן סובסידיות והטלת מיסים רלוונטיים.

לסיכום, מאמר זה דן בתפקידן של שלוש קרנות ניהול הנכסים הגדולות - BlackRock, Vanguard ו-State Street, ביחס לסוגיית משבר האקלים ובמיוחד ביחס לשליטתן בחברות הדלקים, שאחראיות על חלק גדול מפליטת גזי חממה תעשייתיים. מחברי המאמר מנתחים את הבעלות על החברות המזהמות על ידי שלוש הקרנות לאורך זמן, ובוחנים את דפוסי ההצבעה שלהן באסיפות כלליות שנתיות.

הם מוצאים שבשלוש הקרנות לרוב אינן תומכות בהחלטות בעלי המניות שמטרתן לשפר את איכות הסביבה. למעשה, הצבעתן נוטה יותר להוביל לכישלון מאשר להצלחה של החלטות אלה. המחברים טוענים שיש לראות בתמיכה האקלימית לכאורה של שלוש הקרנות (בהצהרות ובהקמת קרנות סביבתיות) "הסחת דעת קטלנית", כאשר בפועל דפוסי הפעולה שלהן סותרות את הצהרותיהן בקביעות. סתירה זו באה לידי ביטוי גם בקרנות ה"רגילות" של בתי ההשקעות וגם בקרנות ה"סביבתיות" שהקימו.