האם קפיטליזם באמת הוביל אותנו ליותר רווחה?

בניגוד לדעה הרווחת, הכנסתם של מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם לתוך המערכת הכלכלית הקפיטליסטית לא הביאה לעלייה ברמת חייהם, אולי אפילו להפך.
ניתוח של נתוני שכר, שיעור תמותה וגובה ממוצע של אוכלוסיות ברחבי העולם במאות השנים האחרונות מראה כי הקשר בין התפשטות הקפיטליזם לרווחת האוכלוסייה אינו מה שחשבנו.

אחד הנרטיבים הנפוצים ביותר ביחס לקפיטליזם ולשוק חופשי הוא שהמצב הטבעי של כלל האנושות לאורך ההיסטוריה, עד למאות השנים האחרונות, היה של תנאי מחסור קיצוניים: רעב ואי-עמידה בצרכים תזונתיים לצד היעדר נגישות ללבוש ולמחסה. לפי נרטיב זה, הופעת הקפיטליזם לאורך המאות האחרונות שינתה את המצב והביאה לירידה הדרגתית ויציבה בשיעור העוני.

נרטיב זה קודם על ידי דמויות בולטות כמו ביל גייטס וכן על ידי מכוני מחקר הדוגלים בכלכלת שוק טהורה כמו מכון קאטו. הנרטיב נתמך על ידי וריאציות שונות של התרשים הבא (תרשים 1.1):

התרשים מדגים כיצד שיעור האוכלוסייה העולמית החי בתנאים של עוני קיצוני יורד באופן רציף ויציב החל מתחילת המאה ה-18 ועד לימינו אנו. ההסבר לירידה החדה בשיעור העוני, על פי הנרטיב, היא התפשטותו של הקפיטליזם התעשייתי ברחבי העולם שאפשרה לחלק גדול מאוכלוסיית כדור הארץ להיחלץ מעוני ומרעב.

אלא שניתן לזהות בתרשים זה (וכן בתרשימים דומים) שלושה כשלים אמפיריים מרכזיים.

הכשל האמפירי הראשון הוא מסגרת הזמן בה הוא מתמקד.

התרשים מציג נתונים מ-1820 והלאה כדי להדגים את הקשר בין עליית הקפיטליזם ובין רווחה חומרית. בפועל, ניתן לטעון שראשיתה של המערכת הכלכלית הקפיטליסטית העולמית היא הרבה קודם לכן: בסוף המאה ה-15 ותחילת המאה-16. על כן, כדי להעריך את השפעת הקפיטליזם צריך ללכת עוד 300 שנה אחורנית.

בתקופה זו, אשר אינה נסקרת בתרשים, הקפיטליזם אופיין בשורה של תהליכי נישול ושעבוד. באירופה עצמה תהליכים אלו באו לידי ביטוי בגידור (Enclosure)  והפקעה של קרקעות ושטחי גידול ומחיה (Commons) באירופה עצמה. ומחוצה לה, התהליכים הופיעו בדמות שעבוד של האוכלוסייה באפריקה, וקולוניזציה של אמריקה והודו.

כלומר, בפרק הזמן הזה, הצמיחה הכלכלית בצפון-מערב אירופה, המרכז הכלכלי העולמי באותה תקופה,  נשענה דווקא על תהליכים שפגעו ברווחה של אוכלוסיות נרחבות בעולם.

הכשל האמפירי השני נוגע למקור הנתונים אודות היקף הפעילות הכלכלית בתוך מסגרת הזמן שנבחרה.

עבור מרבית השנים המוצגות בתרשים, בין 1820 ל-1980, הנתונים הינם נתוני תמ"ג היסטוריים ככלי למדידת שיעור העוני באוכלוסייה. ההנחה היא ששיעור הגידול בתמ"ג לנפש מהווה קירוב מספק לשינוי בצריכה הביתית ומעיד על גידול בכמות המזון, הלבוש והאנרגיה העומדת לרשות משק בית.

אולם הנחה זאת היא בעייתית בשני אופנים.

ראשית, בחלקים רבים בעולם התקיימה באותה תקופה "כלכלת הקיום" (Subsistence Economy), מצב בו האוכלוסייה מייצרת עבור עצמה מזון, לבוש, מחסה ועוד מוצרים בסיסיים. התוצרים של מגוון של פעילויות כמו לקטות, עבודות חוה, דיג וציד לא הפכו לסחורה שנמכרה בשוק ולכן כלל לא נכללו בתמ"ג. לכן ההערכה של היקף פעילות כלכלית וחישוב קו העוני לפי היקף זה בחברות בהן עוד התקיימה "כלכלת קיום" בשנים אלו היא חסרה ומוטה כלפי מטה.

שנית, בין השנים 1820 ל-1950 הופיעו שני תהליכים שמטים את מדידת התמ"ג למעלה. התפשטות הקפיטליזם הביאה להכללת פעילויות של כלכלת הקיום, שכאמור קודם לכן לא נמדדו, לתוך המערכת הכלכלית.

במקביל, תהליכי הקולוניאליזציה בחלקים נרחבים של העולם כללו את נישול האוכלוסייה ממשאבים משותפים והפיכתם למשאבים פרטיים המנוצלים להפקת רווח לבעליהם. למשל, חוות כפריות שסיפקו את הצרכים הבסיסיים קהילות מקומיות נמחקו ובמקומן הוקמו מטעי כותנה בבעלות פרטית.

כך למעשה שונה טיב תהליך הייצור. תשומות (משאבים, עבודה) ותוצרים שהיו מחוץ לשוק בעבר הוכנסו אליו: הפעילות הכלכלית החוץ-שוקית של החווה החקלאית לא נכללה בתמ"ג, אבל הפעילות של מטע הכותנה שכוללת את מכירת התוצרת בשוק (לצורך יצירת רווחים לבעלי המטע) כן נכללה בו.

לכן התוצאה של הקמת מיזמים קפיטליסטים תוך הרס הפעילות הקודמת של כלכלת הקיום עשויה להביא להטיה מעלה של מדידת התוצרת הכלכלית בתקופה הקפיטליסטית ולכן גם הטיה מעלה של התמ"ג.

כלומר, ההסתמכות על נתוני התמ"ג למדידת עוני בתקופה הנתונה מוטה פעמיים: היא מודדת בחסר את התפוקות שיוצרו במסגרת כלכלת הקיום, ובכך מטה למעלה את העוני שהתקיים לכאורה בתחילת המאה ה-19. מהצד השני, היא מודדת ביתר את התפוקות הכלכליות בתקופות המעבר בין כלכלת קיום לכלכלה קפיטליסטית, ובכך דוחפת כלפי מטה את שיעורי העוני עם ההתקרבות ל‑1980.

הכשל האמפירי השלישי בתרשים קשור לאופן בו הוא מגדיר עוני.

קו העוני עליו מתבסס התרשים מתבסס על חישוב של הבנק העולמי: $1.9 ליום מותאם לשווי קניה, נכון לשנת כתיבת המאמר. החישוב משקלל את מחיריהם של מגוון מוצרים כולל מוצרי בסיס כגון אוכל ולבוש אך גם מוצרים רבים נוספים שאינם בהכרח נדרשים לקיום אנושי בסיסי. חישוב זה זוכה לביקורת רבה.

קו עוני מדויק יותר, שמציעים  החוקרים רוברט אלן (Robert Allen) ומיכאל מוטסוס (Michail Moatsos)  נקרא "קו עוני לצרכים בסיסיים" (BNPL-Basic Needs Poverty Line). מדד זה משקלל סל משתנה של מוצרי בסיס לפי קריטריונים של תרומת המוצר לקיום בסיסי, זמינות המוצר בשוק (עד כמה המחיר בר השגה) והערך הקלורי של מוצרי המזון (מוצרים שיאפשרו צריכה של כמות קלוריות מסויימת).

היתרון של חישוב זה הוא שהוא כולל רק את המוצרים הזולים הרלוונטיים לקיום בסיסי של בני אדם, ושהוא משתנה לפי מחירם של המוצרים.

ניתוח נתונים זהים  בשתי השיטות במקביל  מביא לשוני משמעותי באומדן. לדוג', במדידה לפי קו העוני של הבנק העולמי שיעור העוני בסין בין 1990 ל-2005 ירד מ-66% ב-1990 ל-19% ב-2005. לעומת זאת, במדידה לפי ה-BNPL  שיעור העוני דווקא גדל מ-0.2% ב-1990 ל-24% ב‑2005.

ההסבר לעליה העצומה בשיעור העוני  הוא עלייה במחירי המזון בסין בשנים בהן פורקה המערכת הסוציאליסטית של אספקת המזון במדינה. סביר להניח שתופעה דומה של עליית מחירי מזון כתוצאה מפירוק מערכות אספקת מזון קיימות (שהתבססו על כלכלת קיום) התרחשה בדרום הגלובלי לאורך המאה ה-19 עם הגעת הקפיטליזם למדינות אלו.

לכן, ניתן לטעון כי שיעורי העוני ההיסטוריים שנמדדים בעזרת קו העוני של הבנק העולמי שונים מאלו שהתקיימו בפועל.

לאור הכשלים הללו, ברור שהנרטיב ההיסטורי המוכר שקושר בין קפיטליזם להיחלצות מעוני צריך לעבור הערכה מחדש, באמצעות בדיקה מפורטת של טיב הקשר בין קפיטליזם לבין רווחה חומרית. ניתן לבצע בדיקה זו בעזרת סדרות נתונים מגוונות, מפורטות ומעמיקות יותר מאשר אלו שהתרשים הנדון מתבסס עליהן.

נבחן את רווחת האוכלוסייה העולמית לאורך מאות השנים האחרונות דרך שלושה מדדים: השכר הריאלי, הגובה ושיעור התמותה בחמישה אזורים שונים של העולם: אירופה, אמריקה הלטינית, מרכז-דרום אפריקה, דרום אסיה וסין. ניתן לראות כי באף אחד מהאזורים הנ"ל התוצאות במדדים אלו לא משתפרות עם הופעת הקפיטליזם, אלא אפילו להפך.

ראשית נבחן את השכר הריאלי של פועלים עירוניים לא מיומנים החל מהמאה ה‑14.

הבחירה דווקא במדד זה ובתקופה זו קשורה לתהליך עלייתו ההיסטורי של הקפיטליזם. זרם מרכזי במחקר ממקם את עליית הקפיטליזם באירופה בין 1450 ל-1640. בתקופה זו המאבקים בין אוכלוסיית האיכרים ופשוטי העם לבין האצילים והאליטות ביבשת הובילו לגידור הנכסים המשותפים של קהילות כפריות (Commons), לנישול פשוטי העם מאמצעי הקיום המסורתיים שלהם ולהפיכתם לפועלים בשכר במפעלים בערים.

תרשים 1.2 מציג את המשכורות של עובדים עירוניים לא-מיומנים בארבע ערים אירופאיות מרכזיות מ-1325 ועד 1875. הערך 1 בציר ה-Y מייצג רמת שכר המאפשרת לפועל לכלכל משפחה בת ארבע נפשות הצורכת כמות מספקת של מזון (שיבולת שועל, שעועית, בשר וחמאה) וכן כמות צנועה של לבוש, סבון ודלק. בתרשים ניתן לראות כי רעב כבד, המיוצג בערכים מתחת ל-1, לא היה נפוץ בקרב אוכלוסייה זו בערים האירופאיות בשנים שטרם הופעת הקפיטליזם וגם לאחריו.

נתונים דומים אך מקיפים יותר ניתן לראות בתרשים נוסף (תרשים 1.3) הסוקר את כוח הקנייה (על פי נתונים היסטוריים מותאמים לקו העוני של הבנק העולמי) של פועלים עירונים לא מיומניים במרכז אירופה (צפון-מערב היבשת) ובפריפריה האירופית (מזרח ודרום אירופה) בין המאה ה-14 לתחילת המאה ה‑20.

המשכורות נופלות מתחת לקו העוני ($1.9) רק בתקופות של חוסר יציבות כלכלית וחברתית קיצונית, דוגמת המחלות והרעב של המאה ה-14 והמלחמות הנפוליאוניות 1815‑1792.

צמד התרשימים מחזק את הטענה כי אין זה סביר שרוב האירופאים חיו בעוני קיצוני טרם הופעת הקפיטליזם מלבד בתקופות קצובות של חוסר יציבות קיצונית. מעבר לכך, הנתונים מדגימים כי במקום להביא מזור לעוני באירופה, הופעת הקפיטליזם בין השנים 1649-1450 לוותה דווקא בירידה ברווחה האנושית ברחבי היבשת.

לאורך מרבית התקופה המוצגת בתרשמים רמות השכר לא מרמזות על הימצאות האוכלוסייה מתחת לקו-העוני, אם כי היא גם לא הצליחה לפרוץ מעלה ולהתרחק ממנו באופן ניכר (בעיקר בפריפריה של אירופה). במרכז אירופה, בה המשכורות היו גבוהות יותר, העלייה לרמת שכר גבוהה מזו של המאה ה-15 התרחשה רק סביב 1880, ארבע מאות שנים לאחר הופעת הקפיטליזם, ו-50 שנה מאוחר יותר ממה שהנרטיב המוכר מרמז.

חיזוק נוסף לטענות המפריכות את נרטיב העוני הקיצוני לפני הופעת הקפיטליזם מתקבל מניתוח של רווחת האוכלוסייה באמריקה הלטינית לאורך מאות השנים האחרונות.

הנתונים על מקסיקו החל מהמאה ה-16 בתרשים 1.4 מצביעים על כך שעוני בהיקף נרחב ליווה דווקא את הופעתם של האירופאים, שהביאו עימם מלחמות, מחלות, מוות ושעבוד לאוכלוסייה המקומית. כלומר, עם הופעת הקפיטליזם במקסיקו התרחשה דווקא ירידה ברווחה של האוכלוסייה (והתאוששות לאחר מכן). הנתונים של יתר המדינות בתרשים מראים תנודתיות ברמת החיים של האוכלוסייה בתקופה הנסקרת. כלומר, הקפיטליזם לא הביא איתו שיפור יציב וניכר.

שנית, נבחן את מדד הגובה כאינדיקציה לרווחה ולתזונה מספקת בשנות החיים הראשונות.

גם עבור מדד זה, לא ניתן להצביע על שיפור מהותי במקביל להגעת הקפיטליזם במקרה הבוחן הדרום אמריקאי. תרשים 1.5 דווקא מדגים ירידה בגובה הממוצע של האוכלוסייה במדינות השונות לאחר הגעת הקפיטליזם. ירידה זו תואמת את חוסר היציבות החברתית-הכלכלית  במדינות אלו באותן שנים.

שלישית, נבחן את שיעור התמותה תחת הקפיטליזם.

באמריקה הלטינית הגעתם של הכובשים הספרדים לוותה ברצח עם, שעבוד והפצת מחלות. בהתאם, היקף האוכלוסייה הילידית באזור זה ירד מכ-40-60 מיליון איש לפני הגעת הכובשים במאות ה-15 וה-16, לארבע מיליון איש לאחר הגעתם. נתון זה בהחלט לא תומך בטענה כי הקפיטליזם הביא עימו רווחה לאוכלוסייה.

הנתונים ההיסטוריים אודות שכר, גובה ושיעור תמותה באמריקה הלטינית מצביעים על כך שדווקא הגעת הקפיטליזם, אשר לוותה בכיבוש, שעבוד ורצח עם, דחפה את האוכלוסייה אל רעב ועוני. השיפור ברווחה האנושית של אוכלוסייה זו לא החל עד להופעתן של תנועות חברתיות פרוגרסיביות בשנות ה-40 של המאה ה-20 במדינות האזור.

בחינת נתונים אלו, ונתוני שכר, גובה ושיעורי תמותה באזורים נוספים בעולם (דרום אסיה, מרכז-דרום אפריקה וסין) מובילה לשלוש מסקנות המפריכות את הנרטיב אודות הקשר בין קפיטליזם ורווחה חומרית אנושית.

ראשית, עוני ומחסור קיצוניים לא היו בגדר המצב הטבעי של אוכלוסיית העולם טרם עליית הקפיטליזם.

נתוני התמ"ג ההיסטוריים בהם משתמשים תומכי נרטיב העוני הקיצוני אינם אמינים למטרה זו. בנוסף, נתוני השכר, הגובה והתמותה שנבדקו לא תומכים בנרטיב זה. עוני ומחסור קיצוניים לא היו בגדר מצב נתון וקבוע, אלא נמדדו בעתות של חוסר יציבות כלכלית וחברתית חריפה (מלחמות, מגפות, מהפכות ועוד).

שנית, הופעת הקפיטליזם מתואמת במקרים רבים דווקא עם הידרדרות ברווחה האנושית.

תהליכי הופעת הקפיטליזם ברחבי העולם לאורך מאות השנים הנסקרות בנתונים כללו וריאציות שונות של תהליכי נישול מרכוש ופירוק של מערכות כלכליות-חברתיות קיימות. בתקופות של השתלבות של אזורים שונים בעולם במערכת הקפיטליסטית העולמית נמדדה ירידה במשכורות העובדים, ירידה בגובהם של בני-האדם ועלייה בשיעור התמותה המוקדמת. בחלקים מאפריקה, דרום אסיה ואמריקה הלטינית, נתוני רווחה מרכזיים עדיין לא שבו לרמתם טרם הופעת הקפיטליזם ביבשות אלו.

שלישית, באזורים ובתקופות בהם אכן התרחשה התקדמות במדדים, זו החלה הרבה יותר מאוחר מאשר הנרטיב השכיח על קפיטליזם ועוני טוען.

בצפון-מערב אירופה, מדדי הרווחה של האוכלוסייה ככלל החלו להשתפר החל מ-1880, כארבע מאות שנים לאחר הופעתו של הקפיטליזם באזור זה. באזורים פריפריאליים יותר של אירופה, כמו מזרח ודרום היבשת, סימני קידמה בדמות שיפור במדדי רווחה החלו להופיע רק במחצית המאה ה‑20.

הגם שיש לבסס זאת באמצעות מחקרים נוספים, שלוש המסקנות הללו מראות שהנרטיב שקושר בין קפיטליזם לעלייה ברווחה החומרית של אוכלוסיית העולם לאורך ההיסטוריה הוא כללי ופשטני מדי.

מרבית אוכלוסיית העולם לא חיה בתנאי עוני ומחסור קיצוניים טרם הקפיטליזם, והגעת הקפיטליזם לאזורים שונים בעולם הביאה בתחילה דווקא לירידה ברווחה. הקידמה, שמשתקפת בעליה במדדי רווחה, הושגה דווקא דרך צעדים מנוגדים קפיטליזם ולצבירת הון: עלייה בהיקף העבודה המאורגנת והופעתן של תנועות חברתיות פרוגרסיביות שהביאו לארגון של הייצור סביב סיפוק צרכים אנושיים, חלוקה מחודשת של עושר והשקעה במערכות ציבוריות.

הנרטיב לפיו הקפיטליזם הביא רווחה לאוכלוסיית העולם משמש להצדקה להמשך קיומה של שיטה הקפיטליסטית שלכאורה חילצה מעוני מיליארדי בני אדם ברחבי העולם. הפרכת הנרטיב מחזירה אותנו לעיסוק בשאלה מה היא שיטת הארגון הכלכלית-חברתית הטובה ביותר לסיפוק הצרכים האנושיים.