המאמר דן בסוגיית העוני הקיצוני בעולם, מושג המוגדר כחוסר יכולת לגשת למוצרים החיוניים. כותבי המאמר מבקשים לבחון את הקשר לתהליכים גלובליים במאה ה-16 ועד המאה ה-19 אשר הובילו לצמצום או הרחבה של תופעת העוני. לאורך המאמר, החוקרים סוליבן והיקל מציגים נתונים אמפיריים אודות הקשר שנטען בעבר ע״י הוגים וחוקרים כלכלנים שונים, בין עליית הקפיטליזם לבין שיפור הרווחה האנושית. על מנת למפות את הכרונולוגיה של ההיסטוריה הקפיטליסטית, מסתמכים החוקרים על עבודתם של תיאורטיקנים אחרים אשר מגדירים קפיטליזם כשיטה המבוססת על צבירה מתמדת של הון וצמיחה כלכלית אין-סופית. התעוררות הקפיטליזם מיוחסת לתחילת המאה ה-16 בצפון מערב אירופה, בעוד שבשאר העולם הקפיטליזם התרחב במהלך המאות ה-18 וה-19. החוקרים מציגים לאורך המאמר נתונים אמפיריים אודות תופעות מקבילות שהתרחשו בעולם בטרם או לאחר עליית הקפיטליזם,  הנתונים מביאים לידי ביטוי את הסתירות אותם טוענים החוקרים שקיימות ואת הפרשנות השונה שיכולה להיות מוטה לכיוונים שונים לנתונים אלו. 

הסתירה אותה מבקשים החוקרים להציג בהתייחס למהימנות הנתונים האמפיריים ופרשנותם, גורמת לנו להעמיד סימני שאלה סביב המציאות הקיימת של עולם המחקר בימינו, אשר באמצעותה מסיקים על מגמות גורפות בעולם כולו ומתוך כך מקיימים שינויים בסוגי מדיניות שונים.  ספק נוסף אותו מטילים החוקרים,  הוא על דרך בחירת הנתונים מהם מוסקות המסקנות. לאורך המאות האחרונות נעשו שינויים באופן בו מדדו את התוצר לנפש ועל כן אי אפשר להיות מדויקים גם בהבדלים ביניהם.

כותבי המאמר תחילה מציגים נתונים אמפיריים אותם יסתרו בהמשך, למשל שהתמ"ג לנפש גדל ביותר מ-15% בין 1820 ל-1902. לשיטתם מדידת תמ"ג אינה מהימנה לבדיקת רווחת האדם. הכותבים סותרים באמצעות מספר ממצאים את הטענה כי התעוררות הקפיטליזם שיפרה את רווחת האדם בצורה דרסטית.  הממצאים הנ"ל מוצגים בצורה גרפית ומצביעים על ירידה בשכר הריאלי, ירידה בגובה הממוצע לאדם ועלייה באחוזי התמותה. הנתונים מתבססים על מחקרים שנעשו בחמישה אזורים שונים בעולם שהם אפריקה שמדרום לסהרה, אירופה, אמריקה הלטינית, דרום אסיה וסין. 

גרף המדגים את הירידה בגובה הממוצע לאדם במדינות אמריקה הלטינית, עם התעוררות הקפיטליזם

באופן שונה מהטענה כי לאחר עליית הקפיטליזם מעל 90% מהרכב האוכלוסייה חי בעוני מחמיר שאינו אפשר לצרוך מוצרים חיוניים, ישנם נתונים שלפני המאה ה-19 פועלים עירוניים לא מיומנים גם הם, הצליחו להשתכר ברמה מספקת על מנת לפרנס משפחה בת ארבע נפשות ברמה חיונית מעל קו העוני. הנתונים שנחקרו ונמצאו בערים לונדון, אמסטרדם, פירנצה ווינה  מצביעים על כך שאדם אחד מתוך המשפחה הצליח לעבוד כ-250 ימים וכך הצליח לאפשר למשפחה להיות מעל קו העוני. החוקרים מציגים נתונים נוספים כדוגמת נתונים אלו בערים אחרות בעולם. גרף נוסף בוחן את רווחת האדם מזווית שונה ומאשש את טענת כותבי המאמר אשר מציגים נתונים אודות הגישה לצרכים בסיסיים. הגישה ירדה בצורה ניכרת עם עליית הקפיטליזם.  

גלי הרעב שהתרחשו באירופה במהלך המאה ה-14, אשר אחד מהם התפתח והתעצם עם עליית הקפיטליזם

זאת ועוד, עליית הקפיטליזם הביאה לצניחת שכר ולעלייה ניכרת ברעב. נפרט אודות הטענה הנ"ל בדוגמת מספר אזורים שנבחרו כמקרי בוחן בגרף הבא:

מדינות מקסיקו, קולומביה, בוליביה, צ'ילה ופרו. ניתן לראות כי המדינות הללו לא היו מתחת לקו העוני גם לפני עליית הקפיטליזם:

לטענת החוקרים, אם הקפיטליזם שיפר את רווחת האדם, אז אחוזי התמותה היו אמורים לרדת, אך גם לאחר צמיחתו, לא ניכר כי היתה ירידה באחוזי התמותה ואף היתה עליה. שינוי במדיניות ואירועים שונים כגון עלייה של תנועות פוליטיות אנטי-קולוניאליות וסוציאליסטיות שחילקו מחדש את ההכנסות והקימו מערכות אספקה ​​ציבוריות מבוססות, וגם פתיחות לקדמה טכנולוגית חדשה, הם הגורמים שלאורך הזמן מיתנו את  התמותה. דוגמה שיכולה לאשש טענה זו ניכרת באמריקה הלטינית, לפיה הסחר שנוצר בעקבות עלית הקפיטליזם דווקא גרם לירידה בגישה למזון ולמוצרים חיוניים אחרים אך לאחר מכן עלו תנועות חברתיות שצמצמו את הפערים. תנועות חברתיות הפכו לשחקן מרכזי בזירה המדינית והבין-לאומית, וכוח יצירתן התבטא בהשפעה על המדיניות של מנהיגי המדינות להשקעת משאבים בשיפור רווחת הפרט.

באפריקה שמדרום למדבר סהרה, נמצא כי סל הקיום אשר נמדד טרם עליית הקפיטליזם זהה כמעט לחלוטין בערך הקלורי ובמרכיביו החיוניים, לסל הנמדד לאחר עליית הקפיטליזם. עניין נוסף אשר עשוי להצביע על מתאם נמוך בין עליית הקפיטליזם לבין מיגור תופעת העוני הקיצוני.

באשר לשינויים פיזיולוגיים במבנה האדם הממוצע, נתונים מצביעים על גובהו הממוצע של האדם בטרם ולאחר צמיחת הקפיטליזם. לטענת הכותב, הנתונים האמפיריים  אמורים להצביע על כך שאם רווחת האדם השתפרה, כך גם גובהו הממוצע יעלה או לפחות לא יקטן, עם זאת, הנ"ל מראים כי הדבר ההפוך קרה. גובה האדם במדינות הדרומיות למדבר סהרה  רק הלך וקטן ואילו במדינות שונות אחרות לא השתנה כלל.

מניתוח המאמר עולה סימן שאלה באשר לדרכי הניתוח של צמיחה כלכלית ורווחת הפרט במדינה קפיטליסטית, המנגנון הרווח כיום במדינות המערב למדידת המצב הסוציו-אקונומי ולצמיחה הכלכלית, הינו מדידת התמ"ג, עם זאת, ביקורת שלעניות דעתנו חשובה על מנת לשפר את רווחת האדם, הינה על הנתק בין אופן צמיחת התמ"ג ורווחת האדם. כאשר בוחנים נתוני צמיחה בארצות שונות לפי העשירונים, נראה שבישראל צמיחה מתמדת אך בפועל מדינת ישראל היא אחת מאלו בעלות הפערים בין העשירונים הגדולים ביותר מבין מדינות המערב. לעניות דעתנו, התמ"ג שגוי בכך שאינו מתחשב בפעילויות רבות המשפרות את הרווחה ואינן כרוכות בתשלום, מכאן שמדיניות כן משפיעה על רווחת הפרט, אך לאו דווקא נמדדת. זאת ועוד, מדידת התמ"ג מחלקת בצורה "שוויונית" את הצמיחה פר נפש, אך אנו יודעים שלא כל אדם נהנה מהצמיחה באותה מידה.